משמעותו של י' בטבת Featured

 2 shut
לזהות את הנקודה שבה זה מתחיל – על משמעותה של תענית עשרה בטבת

הרב יוסף צבי רימון

בעשרה בטבת החל המצור (של נבוכדנאצר) על ירושלים, ונמשך כשנה וחצי עד לבקיעת החומות ולחורבן. ולכן אנו צמים ביום זה.

חידוש מיוחד נאסר ביחס לעשרה בטבת על ידי האבודרהם (מובא בב"י תק"נ, ג). הוא כותב, שאילו עשרה בטבת היה חל בשבת, היה צריך לצום בשבת כי כתוב בו "בעצם היום הזה", בניגוד לכל שאר הצומות (פרט ליום הכיפורים), ואפילו תשעה באב נדחה אם חל בשבת.

מהי המשמעות של עשרה בטבת? מדוע היינו צריכים לצום בו אילו היה חל בשבת? הביטוי "בעצם היום הזה" מופיע במקרים נדירים מאוד בתנ"ך, אולם ביחס למצור ישנה הדגשה גדולה של המילה "היום" בביטויים "שם היום", "עצם היום הזה", "בעצם היום הזה" (יחזקאל כ"ד, א-ג):

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר... כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

מהי משמעות הדבר?

לכאורה, בעשרה בטבת לא אירע שום דבר. העיר ממשיכה להתקיים עוד שלוש שנים (למעשה, שמונה עשר חודשים – עיין מלכ"ב, כ"ה, א-ב; ירמיהו נ"ב, ד-ה; בבא בתרא כח:). תחילת המצור איננה תאריך משמעותי אצל הציבור, עד כדי כך שהנביא צריך לומר: שימו לב, משהו מתרחש! "כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים".

אנשים רגילים לציין אירועים, חורבנות, אבל אינם שמים לב לנקודות-ראשית. המצור הוא נקודה התחלתית. צריכים לשים לב, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מעשית, לנקודות-ראשית.

מכיוון שעשרה בטבת הוא נקודת-ראשית, יש משמעות ליום עצמו. לא היה חורבן, לא נבקעו החומות. לכאורה לא קרה דבר; אבל בעצם היום הזה התברר שגורלה של ירושלים עתיד להיות בסכנה.

הרבנות הראשית תיקנה את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי", המכוון בעיקר לאותם מיליונים שנרצחו בשואה ואין אנו יודעים את יום מיתתם, ולכל קדוש אחר שאין לו צאצאים.

מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל חיבר את יסוד עשרה בטבת עם יום הקדיש הכללי. יסוד השואה בנקודות-ראשית, שכיום אנו יכולים להתבונן בהן ולהבין את משמעותן: התורה של ניטשה, השתלטנות של ביסמק בגרמניה והמוזיקה של וגנר.

גם כיום בעולם אפשר לראות נקודות-ראשית של אנטישמיות הבוקעות ועולות במקומות רבים. אפילו בארצות הברית, בצד הידידות של הנשיא, אפשר לחוש אנטישמיות רבה, דוגמת זו שהייתה ברצח בבית הכנסת בפיטסבורג ובניו ג'רזי, וכן בצרפת ובמקומות נוספים.

נקודות-ראשית משמעותיות גם בדברים אחרים. כאשר רואים אנשים בחברה המתנהגים בצורה לא מוסרית, כאשר רואים מוסכמות פשוטות המתנפצות על ידי אנשים בחברה הישראלית, כאשר רואים פרצות בעניינים שונים – הרי שגם אם מדובר על דברים שוליים בחברה שלנו (ולא בטוח שכך המציאות), צריכים אנו להיות מודאגים. להתחזק ולחזק בקדושה ובטהרה, ולדעת שנקודות-ראשית באות לאותת לנו, להזהיר אותנו, ואם חלילה לא נזהרים, הרי שנקודות עלו עשויות להתפתח ולהוות חורבן פיזי או רוחני.

נדון בקצרה בכמה עניינים הלכתיים. בעשרה בטבת נאסרה אכילה ושתייה. להלן נפרט כמה דינים:

  • אסור לאכול מעלות השחר. אם אדם הולך לישון, צריך לחשוב במפורש שאיננו מקבל על עצמו את התענית, וכך יוכל לשתות אם יקום בלילה, לפני עלות השחר (עיין שו"ע תקס"ד ומ"ב שם).
  • מותר להתקלח בצום (ולפי המשנה ברורה, "בעל נפש" יחמיר על עצמו).

האם מותר לצחצח שיניים בצום? נפרט מעט בשאלה זו, כי היא משמעותית מאוד בדורנו.

השולחן ערוך (תקס"ז, ג) כתב שאסור לרחוץ פיו בתענית ציבור: "מי שרגיל לרחוץ פיו בשחרית, בתענית ציבור לא כשר למעבד הכי".

אמנם, בדרכי משה (ס"ק א) כתב שהמהרי"ל התיר לשפשף גרונו במים בתענית ציבור, אבל לא בתשעה באב וביום הכיפורים. וכן כתב בבאר היטב (ס"ק ה), ש"מהרי"ל היה נוהג לרחוץ לעולם, אך היה כופף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיום הכיפורים דאסור".

המשנה ברורה (תקס"ז ס"ק יא) כתב שאפשר להתיר במקום צער (וכן בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן ק"ט) ובלבד שיכופף את ראשו שלא יבלע בטעות.

      אמנם נראה שבמציאות שלנו ניתן להתיר מלכתחילה.

א.      אנחנו רגילים לצחצח שיניים בכל יום, ובשבילנו זהו מקום צער.

ב.      בגמרא (ברכות יד.) נפסק ש"השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום". יש מקום לדון בהבנת הגמרא, אך ברמב"ם (תענית פ"א הי"ד) נפסק שמותר לטעום בתענית, "והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט". וכך נפסק בשו"ע (תקס"ז, א-ב). הרמ"א כתב שנוהגים להחמיר בכך בכל תעניות ציבור.

אולם צריך להבין: אם השו"ע התיר לטעום בתעניות ולפלוט, מדוע לא התיר לרחוץ פיו בשחרית? התשובה ברורה: החשש איננו מפני שיש כאן איסור, אלא מפני שיש חשש שמא יבלע. ולכן, אף על פי שמותר, לא ראוי לעשות כך שמא יבלע. וכאמור, המשנה ברורה פסק שבמקום צער אפשר להקל.

אולם, מסתבר שכאשר מדובר על משחת שיניים שאיננה ראויה לאכילה, הרי שהדבר מותר לכתחילה (ועיין גם במגן אברהם המובא במ"ב תקס"ז ס"ק יב), שהרי אין חשש שמא יבלע! אמנם אחר כך שוטף במים, אולם אם שוטף במעט מים, והפה מורד למטה, הרי שכל מגמתו היא להסיר את המשחה, ובאופן כזה אינו בולע כלל, ולכן נראה הדבר כמותר לכתחילה. ואם רוצים להחמיר יותר, אפשר לצחצח ולשטוף במי פה, בלי לשים אחר כך מים רגילים, ואם כך, ודאי שמי פה אינם ראויים לשתייה, ואין בכך כל איסור, ובפרט במציאות ימינו.

למעשה: נראה שאפשר לכתחילה לצחצח שיניים בצום, ולשטוף במעט מים כשהפה מוטה למטה. וטוב יותר לצחצח מי פה בלי לשטוף כלל במים. אמנם, כל זה בתעניות הקטנות, אבל בתשעה באב וביום הכיפורים אין לצחצח שיניים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ימי האור והחושך

   הרב מתניה ידיד |...

אמונה, חסד והבחנה

  מאמר מאת הרב יעקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם