מעורב או נפרד

12 books

דוד שמחון

כאן חיים יחד - סיפורן של מסגרות החינוך המשלבות והקהילות המשותפות, אלישיב רייכנר. ידיעות ספרים: תשע"ז.

12 raichner

פתיחה חשובה: אני תושב תקוֹע. למדתי במחזור הראשון של בית הספר המעורב אח"י (אחדות ישראל, אלא מה) בתקוע, עבדתי רבות במפגשי דתיים וחילונים ב'גשר' ובמסגרות נוספות, גם ילדיי לומדים כיום באותו בית ספר שבו למדתי אני, ובכלל - אני עמוק בעסק הזה. הנושא קרוב ונוגע אליי אישית. מהסיבה הזו, 'סיפורן של מסגרות החינוך המשלב והקהילות המשותפות' לא חדש לי, חלק ניכר מהמוסדות, היישובים ואפילו מהדמויות המתראיינות בספר מוכרים לי אישית ואני אפילו אוהב ומעריך. ובכל זאת - הספר הפתיע אותי, פעמיים. פעם אחת כי גיליתי כמה התופעה הזו, של מסגרות משלבות, התרחבה: הספר מספר על עשרה בתי ספר מעורבים, שש מכינות קדם-צבאיות, שתי מדרשות, תשעה יישובים קהילתיים ושלוש קהילות עירוניות. זה אמנם לא המון - אבל זה הרבה הרבה יותר ממה שחשבתי שיש (ויש עוד מוסדות רבים שרייכנר לא סיפר עליהן). זו ההפתעה הראשונה - וההפתעה הזו, שמבהירה שיש כאן תופעה שהולכת ומתרחבת ולהערכתי תמשיך ותתרחב - מחייבת התייחסות.

ההפתעה השנייה יכולה להיכתב רק כי בתחילת הפסקה הראשונה נשבעתי אמונים למסדר באופן מסודר והבהרתי שאני לגמרי רואה את עצמי חלק מהתופעה הזו. ההפתעה היא שהספר עורר אצלי הרבה ביקורת ושאלות כלפי מסגרות החינוך והקהילות המעורבות.

הספר אכן מספר את סיפורן של מסגרות החינוך המשלב והקהילות המשותפות. מתברר שאלישיב רייכנר חרש ביסודיות את הארץ ופגש עשרות ואולי אפילו מאות תלמידים, מורים, רבנים, פעילים חברתיים, חברי קהילות, הורים ואנשי ציבור שקשורים למסגרות אלו. חלק מהדמויות ממש מתראיינות לספר, על חלקן רק מסופר - אבל התוצאה היא סיפור. סיפור על חלוציות חברתית, אידיאולוגית ורוחנית שהלכה והתמסדה, התפתחה והתרחבה. סיפור עם גיבורים ואנטי-גיבורים, עם עליות ומורדות, משברים וקשיים וכמובן גם הצלחות. רייכנר מניח לפנינו את הסיפור, עם מעט מאוד שיפוטיות אבל גם עם מעט התלהבות או התגייסות, ונותן לנו לחשוב עליו בעצמנו. זה דבר שאני מעריך מאוד בסופר, בטח בסופר שהוא בעצם עיתונאי - הוא נותן לנו להחליט לבד מה דעתנו. הוא נותן לנו כאן מרחב גדול של חשיבה והרהור, שאפילו בשבילי, שכאמור אני שחיין ותיק בברכה הזו, היה חדש ומעניין מאוד.

אני נמצא בקהילה מעורבת דווקא כי אני מחפש יותר להט ואש. אני רוצה את האתגר, השאלות והחיכוכים שיטלטלו ויעוררו אותי להעמיק. הספר מראה שחלק מהמסגרות הפכו בעצם להיות העולם הכי מסודר ונעים שיש. לא דתי מדי, לא חילוני מדי, לא מטלטל, לא מבלבל ולא מסעיר - כולם כאלה בסד
מרחב של פרווה

יש כאן כמה מושגים, כמו קהילות ומסגרות מעורבות, ועיסוק בהתלבטות של היותן משלבות או משותפות לדתיים ולחילונים. זה לא סתם. זו בדיוק השאלה של הספר. מה בעצם יש כאן - דתיים וחילונים שנפגשים ("משלבות", נניח), רצף של זהויות בלי דיכוטומיה ("מעורבות" אולי) או מגזר חדש של יהודי שקשה מאוד להגדיר אותו ושיש בו חופש, אינדיבידואליזם, קדושה, רוחניות ומצוות? רייכנר דן בדיוק בשאלה הזו. מתברר שיש כאן תהליך והוא עשוי להעיד על חלק מהתהליכים הכי מעניינים שהתרחשו בעם היהודי בעשורים האחרונים. תהליך שקשור לשאלות שהן הרבה מעבר לקהילות המעורבות: לאן פניה של המגזריות? האם יהיו כאן דתיים וחילונים עוד 50 שנה? האם המגזריות מועילה או מזיקה? מעבר לכך הספר מעלה שאלות על היהדות עצמה - מהן האפשרויות ביחס לזהות יהודית? האם זה משהו שמשתנה? מה זה להיות יהודי-חילוני? ועוד שאלות רבות שנוגעות בנושאים העמוקים ביותר של מה אנחנו ומהי החברה שבה אנחנו חיים. אז ברור שאני ממליץ על הספר ודי נלהב מהתופעה. קראו את הספר ותנו לו לגרות אתכם לחשוב על כל השאלות האלו. סיפור שמעורר שאלות הוא סיפור גדול.

ובכל אופן – מכיוון שהספר בעיקר מתאר את התופעה אני מרשה לעצמי להגיד כמה דברים של ביקורת ודאגה אמתית ואוהבת למוסדות ולקהילות המשותפות:

יש תחושה מהספר וגם מהמפגש שלי עם עולם הקהילות המעורבות שהוא נמשך לדתיות חסרת להט. דתיות מגולחת כזו, נוסח אשכנז. אני בטוח שלא כולם ככה, ובכל זאת - דת בלי להט וחום היא דבר די חלול ומבאס. דרך אגב, גם חילוניות בלי להט אידיאולוגי כלשהו היא די משעממת. אני חושש שהמרחבים המשותפים, שכל כך חשובים בעיניי, הופכים לאט לאט למרחבי פרווה ונחמדות. אולי בגלל עייפות מהחיכוך, אולי כי מלכתחילה אלו האנשים והאמונות שמגיעים אליהם ואולי כי נזהרים כל כך מלפגוע זה בזה. בספר מתארת מחנכת של אחת הכיתות בבית הספר 'יחד' מודיעין, שכבר כמעט אין כמעט ויכוחים בכיתה. די מהר התלמידים מגיעים למסקנה ש"כל אחד והאמת שלו" והכול בסדר. נראה שבעצם אף אחד לא מתלהב באמת מהאמונה שלו וממילא לא ממש מוטרד ממישהו שחושב אחרת. אולי זה קשור בכלל לתהליך של התפרקות מאידיאולוגיה או לעייפות כללית, אבל כאדם דתי - זה מטריד אותי. אני נמצא בקהילה מעורבת דווקא כי אני מחפש יותר להט ואש. אני רוצה את האתגר, את השאלות ואת החיכוכים שיטלטלו ויעוררו אותי להעמיק, לחשוב ולהתרגש יותר מהעולם הערכי שלי. העולם הערכי שלי משתנה, נפתח, נסגר, מתפתח ומעמיק כל הזמן דווקא בגלל זה. הספר מראה שחלק מהמסגרות הפכו בעצם להיות העולם הכי מסודר ונעים שיש. לא דתי מדי, לא חילוני מדי, לא מטלטל, לא מבלבל ולא מסעיר - כולם כאלה בסדר, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים וחמודים (ובלי תחילת הסיפור של הגמרא על המחלוקת הסוערת ומלאת הנחרצות).

קנוא קינאתי

נקודה נוספת, והיא המשך של אותו עניין, היא שקשה לדבר על אידיאולוגיה וכמובן על אמונה דתית בלי יסוד מסוים של קנאות. קנאות חשוכה, קנאות של מסירות נפש וקנאות שלא מוכנה לקבל צורת חיים אחרת. האם אפשר להאמין במשהו ולקבל באמת את האחר? האם בשביל לשמור שבת לא חייבים להגדיר את מי שאינו שומר שבת כ'מחלל שבת'? האם אפשר לאהוב מישהו ששונה ממך אידיאולוגית, אם אכפת לך מהאידיאולוגיה שלך באמת? נראה לי שאדם שמאמין במשהו (דתי או חילוני, לצורך העניין) צריך לפעמים כמעט לשנוא את מי שחושב אחרת. מובן שהוא צריך מיד להתגבר, להתאפק ולהתאהב שוב (ודווקא את זה אפשר ללמוד מצוין במפגשים ובמסגרות המעורבות). מובן שלא צריכה להיות בזה שמץ של אלימות או דורסנות, אבל בעיניי בלי ממד כזה - יש חשש שזה נובע סתם מאדישות ומשעמום. הבשורה המופלאה של העולם המשותף היא שאפשר להיות פתוח מאוד ואוהב יהודים באמת - ועדיין להיות דתי או חילוני באמת באמת.

מה שהספר הזה מלמד עוד הוא שהמסלולים האלה מלאים בעיקר בדתיים ובדתל"שים שלא רוצים או לא יכולים להיות חלק מהחינוך הדתי. מבחינה זו יש בספר גם לא מעט ביקורת כלפי החינוך הדתי - סגירות, דוגמטיות, חוסר חשיבה, אחידות והתנשאות. החינוך הדתי הרוויח כמובן את הביקורות האלה ביושר. מעבר לכל אלה - החינוך הדתי עלול להיות המרחב המסוכן ביותר למי שרוצה ליצור חשק לקשר עם הקב"ה, עם התורה ועם המצוות. זו גם הסיבה שילדיי הולכים למסגרות מעורבות, הלוואי שהמסגרות האלה ימשיכו להיות כאלה. דרך אגב, אחד הדברים המשמחים במסגרות ובקהילות המעורבות הוא שהן מעבירות לבית ולמשפחה את רוב האחריות על חינוך הילדים על הזהות שלנו בכלל - וזה כשלעצמו דבר מבורך ונכון בעיניי. זה גם אומר שאחרי הכול אני בנחת עם התהליכים של הקהילה סביבי. אם אנחנו נהיה בסדר - יהיה בסדר.

כמו שאתם רואים - הספר הזה עורר אצלי הרבה מחשבות. לכו על זה. מומלץ.

 

 

b7underdos5

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם