אחרי הכול אפשר לבחור

12 books

דוד שמחון

 

הפרטים שנשמטו, תומס ה' אוגדן. הוצאת עם עובד: תשע"ז.

book pratim

 

'הפרטים שנשמטו' הוא ספר קטן, מצוין, מרגש וקורע את הלב. כל כך הרבה צער וכאב יכולים להסתתר באנשים. כל כך הרבה אומללות. כמה נזק אנשים מסוגלים לחולל זה לזה. פשוט מפחיד לדעת שאפשר למוטט עולם של אדם אחר לעד.

 

האם פרטים יכולים להישמט? האם משהו יכול להיעלם? אנשים מנסים להעלים הרבה דברים מחייהם, בתקווה שהחיים ישכיחו את הרגעים הקשים והרעים שהם חוו. כמות הדברים שאנשים מדחיקים היא אדירה. גם דברים שקרו לנו וגם מחשבות, תשוקות ותקוות. הספר מספר סיפור נורא שמשמעותו היא שדבר לא יכול להישמט. אתה לא מסוגל להשליך דבר מחייך - לא אירוע, לא טראומה וכמובן גם לא תקיפה מינית ואירועי אלימות. הנפש היא נייר שאי אפשר למחוק ממנו דבר לעולם. כל אירוע וכל דבר משפיעים על החיים של האדם לתמיד. כל טראומה צורבת את האדם לעד ובעצם הופכת אותו למה שהוא. אנחנו סך הטראומות שחווינו.

 

במרכז הספר ניצבים זוג הורים ושני ילדיהם - בן ובת, בני 15 ו-13. חייהם לכאורה רגילים עד שבערב רגיל אחד הם מתהפכים. זה קורה כשארל, אבי המשפחה, פוגע והורג בשגגה את אשתו לעיני בנו ובתו, כתוצאה מהתקף זעם נורא שבו היא שרויה. האירוע הנורא והמהמם הזה הוא הפרק האחרון בסיפור החיים הכואב של מרתה, חיים של קרבן וחרדה. מרתה ניסתה כל חייה למחוק את כל מה שאירע לה בעברה, ומתברר שזה בלתי אפשרי. העובדה שכל דבר שקרה לנו בעבר קובע את מה שאנחנו בהווה היא מה שמתסכל כל כך בפסיכולוגיה. כאילו כל ההתנהגויות שלי היום הן פרי מה שעשו לי כשהייתי קטן, ומה שנותר לי לעשות הוא לצפות בסרט של חיי בלי אפשרות ממשית להשפיע עליו. כל מטען שנכנס אליי לחיים מכוון אותי כרצונו. זה מדכא ומערער את האשליה כאילו יש לנו חיים של בחירה חופשית.

סיפורן של דמויות אלה חותר תחת ההנחה שלפיה חייו של אדם אינם ניתנים לבחירה אמתית, כל מה שקרה לך ימשיך לפעם בך כל ימיך - אבל בכל זאת יש אפשרות להיות משהו אחר. ארל מוצא את עצמו לא פעם בצומת שבו הוא יכול לבחור בחירות נוראיות והוא לא עושה זאת

 

הספר נכתב בידי הפסיכואנליטיקן תומס אוגדן, שאחרי ספרים מקצועיים רבים כתב את הרומן הראשון שלו. אבל אוגדן מפגיש אותנו גם עם עוד דמויות חוץ ממרתה - עם אחותה, שהצליחה כנגד כל הסיכויים לבנות לה מסלול חיים אחר - מסלול חיים עם תקווה, מוזיקה ואהבה. ויותר מזה - אנחנו נפגוש בספר את ארל, בעלה של מרתה, שמזמן לא פגשתי דמות כל כך מרשימה כמוהו בספרות. האדם עם הכי הרבה סבלנות, נאמנות, אהבה ויושר שאפשר לפגוש. חקלאי פשוט מקנזס שמתגלה כדמות מופלאה. סיפורן של דמויות אלה חותר תחת ההנחה שלפיה חייו של אדם אינם ניתנים לבחירה אמתית. מתברר שבאמת פרטים לא יכולים להישמט, כל מה שקרה לך ימשיך לפעם בך כל ימיך - אבל בכל זאת יש אפשרות להיות משהו אחר. זאת לא אפשרות קלה ואוגדן אינו חד-משמעי בעניין - לא בטוח שיש אפשרות להימלט; אבל ארל מוצא את עצמו לא פעם בצומת שבו הוא יכול לבחור בחירות נוראיות והוא לא עושה זאת. זו גם דמות מרשימה ויותר מזה - זה גם סופר שבוחר לא לקחת אותנו למחוזות הרוע והצהוב ומראה לנו את האיפוק והמלחמה הפנימית האדירה שהאדם נדרש אליה אם הוא מעוניין להיות בעל בחירה בחייו.

 

זה ספר על חירות, על אהבה, על זוגיות מרתקת, על משפחה שנפרמת ועל משפחה שנבנית. לא קל, אבל שווה, חשוב ומומלץ מאוד.

 

 

 

 

אל תאמרי לי שאת פוחדת, ג'וזפה קטוצלה. ידיעות ספרים: תשע"ז

book run

 

איזה ספר! רוצו לקרוא.

ספר כזה של מציאות מלאה בייאוש ובשנאה ועוטף אותה באהבה, באנושיות ובתקווה. הספר מספר את סיפורה האמתי של סמיה יוסוף עומאר, אצנית מסומליה. סמיה מנסה לשרוד את מלחמות האזרחים השבטיות ואת השתלטות האסלאמיסטים על ארצה ולהצליח להגשים את חלומה ולרוץ באולימפיאדה כנציגת מדינתה.

 

כמו כל ילד ששואל "זה סיפור אמתי?" גם אני נמשך לסיפורים אמתיים. אמנם יש קסם בבדיה ובפנטזיה, אך יש משהו מושך מאוד בידיעה שהדברים שאני קורא באמת התרחשו. שאנשים באמת העזו לעשות את הבלתי ייאמן. כשאני יודע שמדובר בסיפור אמתי אני מתרגש יותר ועצוב יותר ונבהל יותר. וגם חושב יותר - כי אם אלה הדברים שמתרחשים בעולם אז אני בהחלט צריך לחשוב עליו מחדש. ואם אלה האנשים שחיים בעולם אז אני זקוק בדחיפות להגדיר איזה מין איש אני. ואם אלה ההחלטות שהחליטו אנשים אמתיים אז אני נדרש לשאלה מה אני הייתי מחליט לו הייתי במצב דומה. ועוד הלך רוח שמהלך עליי כשאני קורא סיפור אמתי, וזה מפני שבדרך כלל מגיעים אל הדפוס סיפורים שהם יוצאים מגדר הרגיל - סיפורים של סבל וייסורים ושל גבורה ותעוזה - אז אני חושב לי כמה משעממים ורגילים החיים שלי. וגם כמה שאני שמח שהחיים שלי כאלה רגילים ושהעולם לא התהפך עליי. ברוך ה'.

 

על סמיה העולם בהחלט התהפך. היא נולדה כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסומליה. מאז ומעולם היא נושמת אוויר רווי באבק שרפה וחיה בפחד מאנשי מיליציות וכדורים תועים. לכאורה הייתה יכולה לשרוד את חייה בקושי ובעוני, אך סמיה חולמת לרוץ באולימפיאדה ומעוררת עליה את זעם האסלאמיסטים המשתלטים על סומליה, ומכבים את התקוות שלה.

 

איך מכבים תקווה? אסור ללבוש בגדים צבעוניים. אסור לשמוע מוזיקה. מכבים את פנסי הרחוב וכך אי אפשר לקרוא בלילות. אסור ללכת לים. סוגרים את הקולנוע. ולאנשים אין יותר חלומות. אולי החלק הזה שבו קטוצלה מתאר איך מכבים חלומות הוא אחד החלקים שהכי נגעו בי בספר. תיאור פשוט לכאורה, אבל כל כך מדייק. חלומות נוצרים מהאמונה שיש בחיים יותר, שיש משהו מעבר להישג היד ושאולי קשה אך לא בלתי אפשרי להגיע לשם. ואם אי אפשר לדמיין עולמות אחרים, ואי אפשר לחרוג מהעולם הזה בצבע או בצליל, אז הכול כבה.

 

אבל לסמיה יש חלום, ויש לה אבא שדוחף אותה לחלום בגדול, ולהיות המנהיגה של שחרור הנשים המוסלמיות בסומליה ובעולם. והיא נלחמת כמו נמרה, וכשהיא לא יכולה יותר לרוץ בסומליה היא יוצאת אל המסע לאירופה.

הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני ספורטאי. אני דוגל בחוסר תזוזה ומעדיף לשבת במכונית ולהתבונן בהתנשאות (טוב, גם בקנאה) על הרצים והרצות המתנשפים בצדי הכביש. קראתי כמה ספרי ריצה בחיי. לא הזיזו אותי מילימטר. סמיה יוסף עומאר היא האצנית הראשונה שעוררה בי השראה

 

המסע: תיארתי לי שזה לא קל אך לא ציפיתי לתיאורי המסע הקשים שעוברים הסומלים בדרך מארצם השסועה לאחת מארצות אירופה. אולי לכאן. לא יודע איפה זה יתפוס אתכם. מדברים פה הרבה על מסתננים ועל מהגרי עבודה ועל כאלה שמנסים לזכות במעמד של פליטים ועל כך שהם רק מחפשים הזדמנות לעשות פה כסף קל ושהם סכנה למדינה היהודית, ושצריך לעצור לפני שהם ישטפו אותנו. צריך לקרוא את הסיפור הזה כדי לחשוב מחדש. לא כדי לקלוט לכאן את כל הסומלים והאריתראים והסודנים. אלא כדי להתבונן בסוגיה הזאת במבט שיש בו אנושיות וחמלה ואהבת האדם. כי לכך נוצרנו.

 

ועוד דבר. הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני ספורטאי. אני דוגל בחוסר תזוזה ומעדיף לשבת במכונית ולהתבונן בהתנשאות (טוב, גם בקנאה) על הרצים והרצות המתנשפים בצדי הכביש. קראתי כמה ספרי ריצה בחיי. לא הזיזו אותי מילימטר. אולי כי אני קצת בז (וקצת מפחד) מההתעסקות האינטנסיבית הזאת בגוף. סמיה יוסף עומאר היא האצנית הראשונה שעוררה בי השראה. זה מעבר לנחישות, לאמונה, להצבת מטרות גדולות ולהשלטת כוח הרצון על הגוף. סמיה רצה כי היא לוחמת. היא רצה כי זאת הדרך שלה לשנות את המציאות. היא רצה כדי לשחרר את הנשים המוסלמיות בסומליה ובעולם. לא סתם המאמן שלה אומר לה שהיא חייבת לחייך כשהיא רצה. היא רצה בשביל החלום שלה ושל מיליארדי נשים ברחבי העולם. הבנתי שאפשר להיות ספורטאי של נשמה ורוח.

 

 

טרם הספקתי אבל נראה מעניין

 

רק בישראל - ספר החיפושים הגדול, רחלי שלו. ידיעות ספרים: תשע"ז.

 

 

רחלי שלו, המאיירת הנהדרת, עוברת לעולם הספרים. דמיינו את הספרים של 'איפה אפי' רק בישראלית ותקבלו את הספר של רחלי שלו - עמודים מרהיבים, עמוסי פרטים, וכל זה בנופים הישראלים של מחנה יהודה, אילת ועוד. בכל עמוד צריך למצוא דמויות ישראליות רבות ובכל עמוד אפשר להסתכל שעות. גם כדי למצוא את כל הדמויות וגם כי הם מלאים בעלילה וביופי. תענוג. אפילו בסוף יש עמודים לצביעה עצמית שגם מבוגרים ייהנו ממנה.

 

הערה קטנה: כותרת המשנה 'ספר החיפושים הגדול' קצת יומרנית. בסופו של דבר יש כאן 6 כפולות של ציורים. הם באמת נפלאים, אבל זה עוד לא ספר החיפושים הגדול.

 

 

תרגילים בחיבור - לימוד שמפגיש ביניכם, אילן והילה יפרח. ספריית בית אל: תשע"ז.

hibur

 

אילן והילה יפרח ניסו כמו כל זוג דתי ללמוד תורה יחד. זה החלום של כל בת מדרשה ובחור ישיבה - לעשות חברותא עם בן או בת הזוג. וכמו רבים מהזוגות גם הם גילו שזה לא כל כך כיף. שבקלות זה נהיה מייגע או שהחברותא נהיית בכלל הרצאה של אחד (או אחת, בסדר) מבני הזוג וכמו רבים גם הם לאט לאט הזניחו את זה.

 

אבל הם מתעקשים. ועם הרבה ניסיון בעבודה עם זוגות הם מגישים לנו כאן ספר לימוד לזוגות. טקסטים קצרים שמכוונים בדיוק למטרה הזו. עם שאלות מחברות ועם העשרה. אז זוגות יקרים, אולי תיתנו עוד צ'אנס?

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם