ספרים לקריאה בסוכה

books

דוד שמחון

מפלצת הזיכרון, ישי שריד. הוצאת עם עובד: תשע"ז.

זיכרונות עלולים להיות מועקה גדולה. הזיכרון הפרטי והזיכרון הכללי וההיסטורי. לא פעם בא לנו לשכוח מכל המטען של אלפי השנים שעל צווארנו ולהיות לרגע חדשים ונקיים. הזיכרון מקבע את הזהות שלנו - הזהות האישית והאידיאולוגית - בדרך כלל אני זוכר מה היה לי אתמול ומי הייתי שבוע שעבר ואני פשוט ממשיך את זה. החבר'ה סביבי ובני המשפחה שלי בדרך כלל גם טורחים לעזור לי להזכיר לי ולהישאר מי שאני. הזיכרון נראה כדבר שמונע השתנות והתחדשות. אני לא יכול להמציא את עצמי מחדש - אני אני כמו שהייתי אתמול ואני יהודי כמו שאני כבר 3,000 שנה בערך. בימי החגים זה מטריד מאוד, כי אנחנו מגלים שאולי עם כל מטעני הזיכרונות האלה - אי אפשר באמת להשתנות ולהתחדש, ורוב הדברים עלולים להישאר כמו שהם. הטובים שבי, המהותיים שבי וגם הרעים והעלובים שאני.

אנחנו בימי החגים כעת. ימי הזיכרון הגדולים. זיכרון למעשה בראשית, זיכרון ליציאת מצרים. זיכרונות, זיכרונות, זיכרונות. ימים שנועדים להתחדשות מתחילים מזיכרון. לא בטוח שכאשר רוצים להתחדש הדבר הראשון שנכון לעשות ומועיל לעשות הוא להתחיל בהסתכלות אחורה.

יש מחירים בלהיות עם הפנים כלפי עבר. הספר 'מפלצת הזיכרון' עוסק במחירים האלה ובמה שקורה למי שבוחר לחיות בעבר ולהחיות אותו. במי שבוחר לפגוש את מפלצת הזיכרון, או אולי להילחם בה.

יהודי מפחיד השריד הזה. זה ספר שני שלו שמטיל עליי אימה. אימה, דכדוך ועצבות. הספר מספר על דוקטורנט צעיר שבלי יותר מדי כוונה או בחירה מודעת הפך להיות מומחה בינלאומי לנושא השמדת היהודים בשואה. הוא לומד את הנושא לפרטי פרטים ויודע איך תהליך ההשמדה עבד באופן מעשי בכל אחד מאתרי ההשמדה. הוא מתחבר ל'יד ושם' והופך למדריך במוזיאון ואחר כך למדריך של קבוצות נוער וחיילים במסעות לפולין ומדריך עשרות קבוצות בשנה. בשלב כלשהו הוא מעתיק את מגוריו לוורשה, מכיוון שרוב ההדרכות שלו מתרחשות ברצף. הוא נהיה תעשייה של זיכרון.

הספר כתוב בכנות, במינימליזם ובדייקנות, ויוצר אמינות רבה. אנחנו רואים איך לאט לאט הבחור הצעיר הולך ושוקע בזיכרון ונקודת המבט היחידה שלו על דברים היא רק דרך השואה, המחנות וההשמדה. הגבולות בין העבר להווה הולכים ומיטשטשים והוא הולך ונתלש מההווה.

הספר נכתב כמכתב ליו"ר יד ושם. יד ושם מוגדרת בחוק כ'רשות הזיכרון לשואה ולגבורה' ואין ספק שהיא אחד הגופים שמנכיח את קיומו של העבר בחברה הישראלית של ימינו. הספר הוא טענה נוקבת על מהותו של הזיכרון. הספר בודק האם אפשר להתמודד עם מפלצת הזיכרון או שברגע שנותנים לה מקום - היא פשוט בולעת הכול.

הטענה של הספר היא שהשואה היא בסופו של דבר המחוללת הגדולה של האלימות והדיכוי והכיבוש בחברה הישראלית ושהיא לא מאפשרת לישראל לצאת לדרך חדשה. זו טענה בנאלית קצת, בוודאי יחסית לספר שהוא באמת מרעיש; אני לא ממש מתרגש מהטענה הזו ובאמת מרגיש שהיא 'קטנה' על הספר, אבל יש כאן בהחלט מסמך חשוב מאוד בנושא הזיכרון.

מה שמיוחד בספר הוא שבאופן פרדוקסלי הוא אחד מספרי השואה הנוקבים שקראתי. כלומר, גם ישי שריד, שמבקר את נוכחותה העמוקה מדי של השואה בחברה הישראלית, בוחר לכתוב ספר שואה מטלטל. ניכר שגם הוא לא מוכן להיפרד מהר כל כך מהזיכרון. בסופו של דבר נראה שהמפלצת שהוא רוצה להעלים היא בעצם חלק ממנו, לגמרי. בספרו הקודם, 'השלישי', שחט שריד את הפרה הקדושה של בניין בית המקדש השלישי. כאן הוא ניגש לשחוט את זיכרון השואה, וכנראה באמצע הוא גילה שאולי זה בלתי אפשרי או שאולי הוא בעצם לא מעוניין בכך ושאם הוא ממש ימחק אותה הוא יגלה שהוא כבר לא ממש עצמו.

הספר מציע לשים לב לכך שהזיכרון הוא כלי רב-עצמה. ברור לחלוטין שאי אפשר בלעדיו אבל לא תמיד הוא מועיל ומקדם. לפעמים אולי אפילו מותר להניח מעט לזיכרון. תקראו את הספר ותחשבו על זה.

ספר קטן ומעורר חשיבה. מומלץ מאוד לאנשים שעוסקים בנושא השואה ובכלל לאנשים עם זיכרונות.

תן לי זמן - רעיונות על ציר השנה ומרחב הארץ, הרב מנחם פרומן. הוצאת מגיד: תשע"ז.

אחת המשמעויות הכי גדולות של להיות יהודי היא לחיות באמת את מעגל השנה. היכולת להגיע לחג ולדעת מה העבודה שלו, מה המשימה ומה החידוש שלו היא אחת המיומנויות הכי בסיסיות ביהדות. התפילות, המנהגים והמאכלים נותנים הרבה מאוד אופי, צבע וכיוון לימים, אבל בסופו של דבר הרבה אנשים מרגישים כלפיהם שעמום, ריחוק וזרות. המשימה הגדולה של ספרים רבים שעוסקים במעגל השנה היא לקרב את הלב לכל חג ומועד ולהבין אותם לעומק. ברור שכשמבינים חג לעומק - יש סיכוי שהוא יהפוך ממטלה למתנה.

מישהו אמר לי פעם עובדה מעניינת: לָרוב אנשים לא קוראים ספרי עיון ומחשבה יהודיים אלא אם הם מכירים את הרב שכתב את הספר. כלומר - אני אקנה ספר של הרב מנחם פרומן זצ"ל, או של כל רב אחר בן זמננו, רק אם אני מכיר אותו ואני כבר אוהב אותו ואת תורתו. זו עובדה לא מחייבת, אבל למרבה ההפתעה היא די נכונה. די נכונה ודי מבאסת. זה למעשה חוסם אותי מללמוד ולהיפתח לדברים חדשים באמת. אז ההצעה שלי לשנה החדשה היא שכל אחד יקנה או ישים יד בדרך אחרת על ספר עיון (מהסוג הצבעוני הזה) של רב שהוא לא ממש מכיר וינסה להתחדש דרכו.

הרב מנחם פרומן הוא אחת מהדמויות החדשניות שעברו כאן בשנים האחרונות. גם היום, ארבע שנים אחרי פטירתו, תורתו עדיין מאתגרת ומפתיעה. יש בה צירוף של כנות, יצירתיות ומקוריות יחד עם שמרנות והלכתיות עד הסוף. הספר הזה לא מוחק בכלל את הצד הקשה, המעיק והרציני של החגים, אבל מכניס לתוכם גם חופש, צחוק והשתוללות שיוצרים באמת אור גדול.

הספר, שנערך בידי שלמה ספיבק, מקיף את כל מעגל השנה והוא מכיל מאמרים הגותיים, סיפורים, ישראליות, הרבה זוהר, אהבת הארץ וחיבור למתרחש בה, ובעיקר - הוא מדביק בהרבה חשק ואהבה למועדים ולחגים. מומלץ.

היוצאים - מדוע דתיים עוזבים את הדת וכיצד להתמודד עם האתגר, פאראנאק מרגוליס. הוצאת סלע מאיר: תשע"ז.

איזה ספר חשוב. נוגע בצורה מקיפה ורצינית באחד הנושאים הרגישים והמעיקים בציבור הדתי. וגם אם יש לפעמים תחושה שמדובר בתופעה שבשוליים, 30% ממי שנולד למשפחה דתית יעזוב את הדת במהלך חייו. זה מספר עצום ומפתיע. עצום וכואב.

פאראנאק מרגוליס שגדלה באנגליה ובארצות הברית וכעת מתגוררת בירושלים הוציאה ב-2005 ספר דומה על יהודי ארצות הברית, וכעת 'היוצאים' עוסק בעיקר ביהודים בישראל. הספר עושה כמה דברים - הוא גם מתאר את המציאות לאשורה, גם מנפץ כמה מיתוסים, גם מפרש את המציאות לאור נתונים וגם נותן כלים להתמודדות עם התופעה. הספר מרשים ועשיר וניכר שהוא צמח מתוך ראיונות רבים ומפגש עמוק עם השטח ועם אנשי חינוך ורוח. בהתחלה הרגשתי קצת שהוא כאילו תורגם מאנגלית ושהוא לא לגמרי מכאן. אבל אחרי כמה עמודים הבנתי שזה אחד ממקורות כוחו. מרגוליס מסוגלת להסתכל על המציאות כאן באופן נקי וחד וכאילו במבט מלמעלה ומבחוץ. זו זווית חשובה ובטח בנושא רגיש ומסובך.

אם נניח נניח נניח הייתי איכשהו מפסיק להיות דתי בשלב כלשהו בחיי, חלילה, אני חושב שהיו לכך שתי סיבות מרכזיות - האחת היא חוסר ודאות בקיומו של הקב"ה. הספקות באמונה, שאולי בעצם הכול סיפור והמצאה שלנו, מכרסמים בי לא פעם. והשנייה - התחושה שלעתים המצוות חוסמות דברים מהותיים בנו. קורה לי שלעתים אני מרגיש שהחיים הדתיים כובלים דברים מסוימים אצלי. מה שמפתיע הוא שמתברר שדברים אלה כמעט אינם מצוינים כסיבות לעזיבת הדת. לא הקשיים באמונה ולא עול המצוות. אולי אפילו להפך - מי שהדברים האלה מטרידים אותו בעצם מבקש להעמיק את החיים הדתיים שלו ולהפוך אותם למשמעותיים יותר ומשמחים יותר.

מה שעולה בצורה עמוקה ועקבית מהספר הוא שהסיבה המרכזית לעזיבת הדת היא האנשים. אנשים עוזבים את הדת בגלל הקשר עם ההורים ואפילו בין ההורים, אנשים עוזבים את הדת בגלל יחס מרבנים ואנשים עוזבים את הדת בגלל היחס של הקהילה הדתית סביבם. מה שמשותף לכולם הוא שאם אדם לא מקבל מהאנשים סביבו ביטחון, אהבה, תחושת הערכה ואפשרות למימוש עצמי - הוא לא יוכל לשאת את זה והוא יעזוב את החיים הדתיים שמחברים אותו לאנשים סביבו. זה מדהים בעיניי. תמיד ידעתי שחשוב להעניק לאנשים תחושה שהם שווים ומוערכים, אבל לא הבנתי עד כמה זה בעצם חלק מהחינוך לחיים דתיים. כלומר, אם אני רוצה לחנך את ילדיי או את תלמידי לעבודת ה' כדאי לי יותר מהכול להראות להם כמה הם גדולים ויפים.

זה מבהיר משהו חשוב מאוד: אם נניח תלמידה שלך או בת שלך מתחילה להתרחק ואפילו בעיניך להידרדר דתית, הדבר החשוב ביותר הוא לא לנסות לחבר אותה חזק יותר לדת אלא דווקא לתת לה תחושה מעריכה ואוהבת ושיש לך אמון ואהבה אליה כרגע. מרגוליס מתארת דתל"ש שלאט לאט מתרחק ואז הוא בעצם בודק מה התגובות לכך. וכאשר הוא חש התנכרות או תחושה של חוסר הערכה - זה הדבר שיגרום לו לעזיבה מוחלטת של הדת בצורה המהירה ביותר.

הספר נותן כלי משמעותי לחינוך ילדים ומציע צורת התייחסות נכונה ופשוטה למצב מורכב ומסובך. אני לא בטוח שתמיד זה קל, לפעמים אנחנו באמת מרגישים שצריך להגיב באופן שיבהיר עד כמה התנהגות מסוימת היא בלתי נסבלת בעינינו ולומר מילים קשות ומכאיבות, ולפעמים תלמיד או ילד באמת לא מוערכים על ידינו בגלל התנהגותם. אז זה קשה, מי אמר שחינוך דתי זה קל.

הספר מייעץ בסופו של דבר למחנכים ולהורים דבר פשוט: לאהוב את ילדיהם ואת תלמידיהם ולשמוח וליהנות מהמצוות. אז אם אתם מוטרדים וחוששים - זו הדרך. מרגוליס מציינת שהיא לא עוסקת בספרה באנשים שמגדירים את עצמם דתיים אף שלמעשה הם כבר לא דתיים. נראה שהתעקשות ליהנות ממצוות תוכל להועיל גם לאנשים כאלה. ובעצם לכולנו.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם