ספרי מסע ופלא

14 books

 דוד שמחון

מסעות דניאל - אל פסגות ההרים וגבולות היכולת. הוצאת עם עובד: תשע"ז.

מדובר בספר שהוא שילוב בין יומן אישי לאלבום - עמודים גדולות, צילומים מרהיבים, דפי כרומו ופונט גדול. אלבום המסעות של דניאל קרן. מסעות פיזיים בכל האתגרים הפיזיים שהעולם יכול להעמיד לאדם ומסעות רוחניים שהאדם מעמיד לעצמו.

דניאל קרן פותח את הספר בעזיבתו את הדת, עזיבה שהפכה אותו להיות אדם מחפש ומחפש. מחפש בקוטב הצפוני, במדבר סהרה, בפסגת האוורסט, המון-בלאן, הקילימנג'רו, במרחבים הארקטיים ואפילו בעמק יזרעאל. הוא מטפס בשלג ובקרח, הוא רץ מרתונים ואולטרה-מרתונים, הוא רוכב על אופניים, שוחה, חותר ומתאמן ומאמן בקראטה. כל פרק מספר על האתגר הבא שהוא לקח על עצמו ועל הקשיים שבדרך. הספר רצוף הצלחות מפרכות (בעיקר) וכישלונות מרהיבים (קצת). הוא לקח את עצמו למסעות הקשים והמסוכנים בעולם, וכולם נועדו לעזור לו בתהליך החיפוש המתמיד שלו, שלא נותן לו ולגופו מנוח. יש משהו מרהיב ומרשים במסעות של דניאל קרן. בעולם שבו אחת התשוקות הנפוצות היא נסיעה לחוץ לארץ - קרן בלי ספק יעורר קנאה וחשק. הוא פשוט ראה הכול.

למה בעצם אנשים כל כך אוהבים לטוס לחוץ לארץ? למה זה הבילוי הכי נחשב? ואני כרגע לא מתייחס לזה מנקודת מבט חינוכית, הלכתית או ציונית - אני רוצה רגע לחטט בעומק החשק והמשיכה של אנשים להסתובב בעולם. נראה כי אנשים פשוט מרגישים תקועים בחיים של עצמם ושצורת החיים שהתקבעה להם - עם העבודה, המשפחה והבית או הדירה - היא רק אופציה אחת, שאיכשהו, בלי שהם בטוחים שהם לגמרי בחרו בזה, הפכה להיות היחידה. היציאה לחוץ לארץ ולעולמות אחרים נותנת לרגע תחושה של חירות ותחושה שאני יכול לעשות מה שבא לי ולהיות מה שבא לי. יש כאלה שאחרי המסעות האלה חוזרים למקומם מבואסים ומחכים רק לפעם הבאה, ויש כאלה שמצליחים באמצעות המסע לטלטל קצת את חייהם ולהכניס שלוק של חירות לתוך חייהם הרגילים.

החיים של דניאל קרן הם בלי ספק חיי חירות, הוא עושה דברים מדליקים ולא רואה ממטר שום גבול - לא גבול מדיני, לא גבול פיזי ולא מחויבות לחיים הרגילים. וכשאני מסתכל על זה מנקודת מבט של יהודי שגרתי שמתגורר במקום שבו הוא גדל, שהולך לעבודה מדי יום, שמוציא את הילדים לגן כל בוקר, ששוטף כלים ומתפלל כל יום שלוש פעמים - אני בהחלט קצת מקנא. תכף נסביר למה בעצם אנחנו נורא שמחים בחיים שלנו כמו שהם ונדבר על העצמה של התקבעות ושל מחויבות וכולי וכולי - אבל קודם כול בואו נקנא קצת. יאללה. איזה כיף לדניאל קרן.

ועכשיו, מבלי לפגוע בזכותי להמשיך לקנא ולקוות לחיים מסעירים חוצי יבשות ואוקיינוסים, קצת חסר לי בספר תיאור של החיים שבין המסעות. אני לא טוען שדניאל קרן חי רק ממסע למסע – אף שזו אולי טענה נכונה - אבל חסר לי קצת לשמוע כיצד קרן לוקח את העצמה הגלומה במסעות ואת הטירוף, התעוזה, המאמץ והנכונות להסתכן - לחייו הרגילים. יש פרק או שניים שבו הוא מספר על הקראטה בחייו ועל העיסוק שלו באמנויות לחימה (הוא כמובן מחזיק בחגורה שחורה דאן 5), שנראה שזה משהו שהוא קצת יותר משתלב בחיים נורמטיביים וקונבנציונליים - אבל חסר לי יותר מזה. בהקשר הזה, חסרה לי מאוד המשפחה שלו בספר. ברור לי שאפשר לשלב משפחה גם בחיים מאוד סוערים ויש אפשרויות שונות לחיות חיי משפחה, אבל ההיעדרות המוחלטת שלה בספר יוצרת תחושה כאילו חיי מסע וחיפוש סותרים חיי משפחה. אני מקווה שזה לא נכון (וחוץ מזה - איך מממנים חיי חיפוש כאלה? חיים כאלה הם רק לעשירים ללא משפחה?)

יותר מזה. הספר כאמור נפתח בכך שהוא עזב את הדת והתחיל לחפש את עצמו ולנסות לפגוש את עצמו בכל העולם. יש בהחלט תחושה בעולם שחיי דת נותנים תשובות לכל השאלות ושאם אתה דתי אתה לא ממש צריך לחפש - כי התשובות כבר נמצאו על ידי קדמונינו וחז"לינו ועיין שם שם. אני לא מרגיש ככה ולא חושב ככה, אבל אני בהחלט מבין מאיפה הרעיונות האלה מגיעים. יש הרבה דוברים דתיים שמעודדים חיים דתיים שקטים, בנויים וללא סערות וטלטלות. אני מקווה שאם יום אחד איזה איש דתי רציני באמת יוציא את ספר החיפוש הרוחני שלו - הוא יהיה יותר מרהיב, מסוכן, מלהיב ונועז מאשר הספר של דניאל קרן. זה יכול להיות כך.

הספר גם יפה נורא, גם מפחיד, גם מעורר השראה וגם מרשים. הספר מראה אילו דברים מדהימים ומופלאים אפשר לעשות עם הגוף שלנו ואיזה עולם מופרע יש לנו. הוא כאילו לא דתי - אבל באמת הוא אחד הספרים הכי דתיים שקראתי: הוא אולי לא מגלה את הקב"ה - אבל הוא בהחלט שובר את כל הפסלים. זו התחלה מצוינת. מומלץ.

אוגי ואני - שלושה סיפורי פלא, ר"ג' פלאסיו. זמורה ביתן: תשע"ז.

כשקראת את 'פלא' עפתי. אם לא קראתם את 'פלא' עופו עכשיו לקרוא אותו. ואל תחזרו לפה לפני שקראתם אותו מכריכה לכריכה. זה לא יהיה קשה, וזה כן יהיה נפלא, ואתם עוד תודו לי על כך. 'פלא' הוא מסוג הספרים שמשאירים אותי עם חיוך, ועם תקווה לעתיד טוב יותר ולניצחון האנושיות והאופטימיות.

אחד הדברים שאהבתי מאוד בפלא היה שעם כל הקיטשיות וההוליוודיות שהסתתרה בספר, עוד הרבה לפני שעובד לסרט (אגב, ראיתי את הטריילר לסרט והתעצבנתי נורא. בספר הילד מתואר כילד מעוות ודוחה באופן קיצוני. עד כדי כך שאי אפשר להסתכל עליו בלי לחוש רתיעה. ובטריילר ראיתי ילד מעוות אבל סביר. הוליווד בחרו מראה נעים לילד והעדיפו סרט יפה על פני סרט מטלטל באמת. מזל שאני לא מבקר סרטים), עדיין הייתה בו נגיעה עמוקה במציאות. הספר נגמר בסצנה מאוד מרגשת, אבל היה ברור מן הכתוב שהדרך עוד תהיה ארוכה ורצופה בעליות ומורדות. כשקיבלתי לידי את ספר ההמשך, חששתי. נזכרתי בהארי פוטר 8, ובכל הספרים האחרים ש'זכו' לספרי המשך שלא מכבדים את עצמם. וגם חששתי שמדובר בסופרת של סיפור אחד, שאין לה יותר מה להגיד אז היא ממחזרת שוב ושוב את ההצלחה שהייתה לה. פגשתי גם את העיבוד של 'פלא' לספר ילדים והוא היה ממש מאכזב. אז ניגשתי בלי ציפיות.

וכמה שמחתי שטעיתי. התכוננתי לגלולה שצריך לבלוע מהר ופגשתי סוכריה שניסיתי למצוץ לאט לאט שלא ייגמר הטעם. 'פלא' סיפר את סיפורו של אוגי שנולד עם תסמונת שגרמה לו להרבה בעיות ולעיוותים קשים בפנים, והוא מנסה להשתלב לראשונה בכיתה רגילה בבית ספר רגיל. כבר ב'פלא' הסיפור סופר מנקודות מבט שונות, אך היה גיבור אחד בלתי מעורער לספר והכול סבב סביבו. קצת כמו שזה באמת בחיים של פלא שבגלל כל הקשיים שלו הרבה מהמשאבים של כולם מופנים אליו.

'אוגי ואני' מרחיב את המעגל. הספר מורכב משלושה סיפורים קצרים, לכאורה חסרי קשר, חוץ מזה שבכל אחד מהסיפורים הגיבור קשור איכשהו לאוגי. אז הסיפור של אוגי נמצא ברקע, וגם מאוד משפיע איכשהו על המתרחש. אבל הוא לא המוקד. המוקד הוא הילדים האחרים שאוגי נקלע לחייהם, לטוב או לרע. דרך המפגש עם השונות שלו הם לומדים הרבה על עצמם ועל יחסיהם עם אחרים. הבחירה לא לספר את הכול כשאוגי במרכז מרשימה מצד עצמה. אחת הבעיות הגדולות, גם של המרחבים החברתיים שמנסים להיות מדויקים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, היא שהרבה פעמים הם מנציחים את הילד המיוחד כחריג. הספר הזה מאפשר לכל ילד להיות במרכז ולא מקבעות את רק את זווית המבט של הילד החריג - כמסכן וכיחיד שצריך לדאוג לו.

הסיפור הראשון מוקדש לג'וליאן, הילד 'הרע' שמירר לאוגי את החיים. זה סיפור מיוחד מאוד, כי הוא מתמודד עם 'הילד הבריון' בהרבה חמלה, ומצליח לעשות זאת בלי להצדיק אותו ואת מעשיו. גם ג'וליאן הוא בסך הכול ילד. ילדים יכולים להתנהג באכזריות רבה זה כלפי זה, ואנחנו נוחים לתייג את הרעים והטובים, ולהנציח בזה את הילדים הרעים ככאלה, לפעמים בצורה שתלווה אותם כל חייהם. ר"ג' פלאסיו נותנת לג'וליאן סיכוי. הדרך שהוא עובר היא ארוכה מאוד. אין כאן תהליך 'אינסטנט'. ויש הרבה מאוד מחסומים לעקוף ולשבור עד שמשהו מתרחש. לא אגלה לכם איך זה קרה, רק אומר שהסיפור הפנימי מאיר כל כך יפה את הסיפור החיצוני ומאפשר לנס להתרחש.

הסיפור השני מלווה את כריסטופר, חבר הילדות של אוגי שעבר דירה. ושוב אנו נפגשים עם התנהגויות של ילדים שאנחנו כמבוגרים נוטים לפרש ולתייג, ושוב אנחנו זוכים להיכנס אל נפשם, ולעשות זאת בעדינות ובחמלה, ולהבין את כמות הדברים שהם מתמודדים אתם. בעיקר אהבתי בסיפור הזה את המרחק בין אוגי לכריסטופר. לכאורה כריסטופר כבר עבר דירה והוא לא פוגש הרבה את אוגי, וזאת הזדמנות בשבילו להתחיל חיים חדשים עם חברים 'רגילים'. חברות רחוקה תמיד עומדת במבחן. בטח כשהיה בה משהו מסובך מראש. ומצד שני, יש בחברות ותיקה, כזאת שנמשכת שנים מילדות משהו חזק שמהווה כמו בית שני. היה מקסים לראות את הדקויות האלה בסיפור ואת האופן שבו הן השפיעו על כריסטופר.

והסיפור השלישי, הוא אולי הסיפור הכי רחוק מאוגי. עומדת במרכזו שרלוט, שהיא פשוט ילדה חמודה מהכיתה של אוגי. בתחילת השנה מר פלוצקר ביקש ממנה לעזור לאוגי להשתלב, ומאז היא הייתה תמיד נחמדה אליו. אבל אף פעם לא הרבה יותר מזה. שרלוט היא תלמידה מצטיינת והיא עושה את כל מה שצריך. והיא לומדת כאן למצוא את הרווח בין מה שצריך לבין מה שנכון, ולזהות איך דברים נראים אחרת מנקודות מבט שונות, ואיך בג'ונגל ההישרדות החברתי של בית הספר תלמידים נאלצים לעטות מסכות. היא מגלה את הכוחות של אלה שפוסעים נגד הזרם, ואת מה שהופך בני אדם למצוינים באמת. ושוב התאהבתי במר פלוצקר שהשכיל לומר לה בסוף הסיפור: "להיות נחמד זה צעד ראשון לקראת להיות טוב". הלוואי שמר פלוצקר היה המורה שלי.

לסיכום, נראה לי שדי ברור ששווה ממש לקרוא את הספר. תיהנו.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם