הדרת אשכנזים

12 books
 

דוד שמחון

צימוקים ושקדים – מבחר מאוצרות היידיש, בלהה רובינשטיין. ידיעות ספרים: תשע"ח.

אילו יכולתי לחזור תשעים שנה אחורה בזמן, והייתי נכנס לכל אחד מבתיהם של סביי וסבותיי – בליטא, בפולין, בהונגריה או ברומניה – לא הייתי מבין מילה כמעט. השיחה היומיומית שדוברה רובה ביידיש לא הייתה מובנת לי. המשמעות מהממת בעצמתה: לא הייתי יכול לשוחח שיחה פשוטה עם אף סבא-רבה או סבתא-רבתה שלי. כולם דיברו יידיש ואני לא מבין יידיש כמעט בכלל. אני לא חושב שיש הרבה אנשים בעולם שלא יכולים לדבר עם כל שמונת הסבים והסבות-רבים שלהם. החיתוך כאן נחרץ וחד.

האמת היא שרק כשהייתי בן חמש אבא שלי החליט לעבור לשם משפחה עברי ונפרדנו מהשם הקודם שלנו, השם של סבא וסבתא שלי, השם של סבא-רבה ואבא שלו וסבא שלו – פישקס. פישקס. איזה שם. כמה שהוא שלי וכמה שהוא רחוק ממני. ואם הוא קצת דוחה או משעשע אתכם בלעג, אתם לא לבד. באוזני רבים ששומעים את השם ואולי גם באוזני חלקים מהמשפחה הוא סוג של גבנון אירופי, גלותי וחיוור על הגב העברי היצוק והשזוף שלנו. לכן אבא החליף אותו לשמחון.

לסבא שלי (סבא פישקס ז"ל) קראו שמחה, אז שמחון זה איכשהו בן שמחה. המשפחה התחילה מחדש מסבא שמחה. האמת היא שמגיע לו. סבא שמחה ניצל יחידי מהשואה. באמת יחידי. עלה לארץ ובנה את עצמו מחדש לגמרי. זה מופלא ואני יכול להבין את אבא שלי על הבחירה לציין את הנס הזה בשמנו. אין ספק שנוכחותו כאן לאחר מאות ואלפי שנים ראויה לכל הוקרה, תודה והתרגשות. אבל בסוף באמת נשארנו באמת חדשים לגמרי. נקיים, חלקים ואולי קצת ריקים. מחוברים היטב לנס תחיית העברית אבל קצת מנותקים מהדורות הקודמים.

זה לא רק אני וזה לא רק הסיפור שלי. מקובל לדבר בשנים האחרונות על ההדרה של התרבות המזרחית, על הקאנון הישראלי שהמזרחיים אינם חלק מהם. זה נכון גם בעולם התורה, גם בהיסטוריה וגם בתרבות. נכון וכואב. יש תהליכים לתיקון העוול הזה, והם משמחים. אמנם התיקון מאוחר מדי ואטי מדי, אבל זה משהו. עם זה באותה מידה חשוב לדעת גם שהתרבות האשכנזית, תרבות היידיש המפוארת, גם היא מודרת מהתרבות הישראלית. לא רק האוכל היהודי המזרח אירופי זוכה כאן ליחס מזלזל אלא גם השירה, המוזיקה, התפילה, השפה, ההומור ודרך המחשבה.

צריך להבין. 80 אחוזים ממי שנרצחו בשואה היו דוברי יידיש. הראשונים שהרסו את תרבות היידיש היו הנאצים, אין בכך ספק, אבל גם המעט שנשאר דוכא באינטנסיביות על ידי הישראליות החדשה והממסד שלה. האשכנזים עשו את זה ועושים את זה לעצמם. הם לא היו צריכים עזרה בלהתנצל על התרבות שלהם. שמות משפחה הוחלפו (אוי, פישקס שלי...), היידיש הוסתרה והוקרבה למען הישראליות. אני זוכר שהיה לנו ערב מאכלי עדות בבית הספר היסודי וההורים שלי שלחו אותי עם קערה עמוקה של טחינה – "אנחנו ישראלים". כי אף אחד לא מתגאה בטשולנט עם קישקע, בקרעפלך, ברוגלך, בשניצל, בחלות ובקיגל תפוחי אדמה. לחמנו בגלות והקרבנו את עצמנו למיזם הישראלי-ציוני המופלא, ועל הדרך הפכנו מאנשים בני מאות שנים לאנשים חדשים, חלקים וקצת ריקים.

שירי ארץ ישראל וארבע אחרי הצהריים אינם אשכנזיים, הם ישראליים. תפילת קרליבך אינה אשכנזית, היא ישראלית-אמריקאית. התוצרים התרבותיים האלה אולי גדלו באזורים האשכנזיים של הישראליות, אבל יש להם שורש די קצר. הם יפים וטובים ולא פעם נוגעים ללבי ומעירים את נפשי, אבל לפעמים אני מתגעגע למשהו שייתן לי יותר תחושה של בית.

לא רק האוכל היהודי המזרח אירופי זוכה כאן ליחס מזלזל אלא גם השירה, המוזיקה, התפילה, השפה, ההומור ודרך המחשבה. צריך להבין. 80 אחוזים ממי שנרצחו בשואה היו דוברי יידיש, אבל גם המעט שנשאר דוכא באינטנסיביות על ידי הישראליות החדשה והממסד שלה

השפה היא בלי ספק הסימפטום העיקרי של העניין. אנחנו ניצבים על סף הכחדתן המוחלטת של היידיש ותרבותה. יש כמה שמורות טבע ליידיש – אצל חלק מהחרדים, בכל מיני תיאטראות נישה ועוד – אבל מדובר בעיקר בנוסטלגיה. אני לא יודע אם צריך להחזיר את הזמן לאחור; אני אסיר תודה על חזרתה של העברית לחיינו וכמובן על היותנו בארץ ישראל, אבל יכול להיות שעכשיו, כשאנחנו כבר חוששים פחות מהגלותיות שבנו, אפשר לתת לאבותינו רגע ללמד אותנו כמה דברים.

הספר 'צימוקים ושקדים' דווקא די אופטימי. העורכת, ד"ר בלהה רובינשטיין, אינה עסוקה במחאה על עולם שנחרב או בבכי עליו; היא גם לא מתיימרת להחזיר אותו לתחייה. היא פשוט רוצה להפגיש אותנו בשמחה ובאהבה עם ספרות היידיש – השירים, הסיפורים והבדיחות. הספר הוא אוסף יצירות מפרי עטם של היוצרים המרכזיים: מנדלי מוכר ספרים, י"ל פרץ, יצחק בשביס זינגר, שלום עליכם, אברהם סוצקובר, לוין קיפניס (שהיטלטל בין העברית והיידיש) ועוד. רובינשטיין חילקה את הספר לפרקים לפי נושאים ויוצרים והוסיפה הרבה משלה. הצירוף 'צימוקים ושקדים' נבחר לכותרת הספר על שם שיר ערש (אם כבר תרבות ושורשיות, פעם צריך לבדוק מה מצב שירי הערש אצלנו היום) ביידיש שנקרא 'דאזשינקעס מיט מאנדלען' – צימוקים ושקדים. כבר אפשר להריח את המתיקות הפשוטה שבעולם גלותי ורחוק.

הספר עוסק בעיקר בתרבות החול של תרבות היידיש, ומובן שעולם התורה והתפילה שהתפתח בקרב מיליוני דוברי היידיש גם הוא ראוי להעמקה ולחיבור של הישראליות שלנו היום. לפעמים, ברגעים הנדירים שאני מצליח להיחשף לעולם היהודי של אבות אבותיי, אני מרגיש עד כמה חסר לנו ממנו כאן היום. עדינות, רכות, חום, לבביות והומור עצמי. תרבות היידיש אינה רק בדיחות, סיפורי אהבה ומתכונים, אף שזו דרך לא רעה להתחיל להיזכר ולהבין שיש כאן משהו גדול. הספר הוא בהחלט מתאבן ראוי לעולם שלם שיכול לנכוח יותר בחיים שלנו. אני בטוח שגם אבא שלי ישמח לקרוא אותו.

הבעל שם טוב – האיש שבא מן היער – קריאות חדשות בתורתו ובדמותו של מחולל החסידות, עורך: רועי הורן. ידיעות ספרים: תשע"ז.

אם כבר התחלנו להריח את אירופה, ולצורך העניין להתייחס אליה בסוג של געגוע, זו גם הזדמנות נהדרת לקפוץ רגע למז'יבוז': כפר קטן באוקראינה שמסמל את אחת המתנות הגדולות ביותר של יהדות אירופה לעם היהודי – החסידות. לכל דבר יש התחלה, ואת הדרך הגדולה של החסידות, שמשפיעה כיום על כל האופן שבו אנו חושבים על היהדות, התחיל איש אחד, רבי ישראל בעל שם טוב; דמות מסתורית ומופלאה שמעולם לא הצליחו לפתור אותה או להבין אותה עד הסוף, כמו היער. אנחנו כאן בישראל אמנם לא לגמרי מבינים מה זה יער אמתי, עם כל הכבוד לקק"ל. אבל יער, בטח באוקראינה ובהרי הקרפטים, הוא מקום של סוד, של טבע פראי, של בדידות ושל אינסוף. מקום שהוא גם מסוכן וגם מסעיר, ההפך הגמור מהעיר המסודרת והממוסדת. גם לפי המטפורה וגם לפי העובדות שמדגים היטב רועי הורן, היער הוא העולם שהבעש"ט מחבר אל היהדות.

הספר מורכב ממאמרים רבים ומגוונים מבית המדרש, מהאקדמיה, מהספרות ומהיצירה, שבאים לנסות שוב להתחקות אחר דמותו של הבעש"ט ואחר תורתו ורעיונותיו. בכותבים גברים ונשים, דתיים וחילונים, רבנים ודוקטורים, משוררים וחוקרים. היופי הוא שאחרי הכול התחושה היא שמעבה היער בעצם לא נחשף ולא בטוח שהוא יכול להיחשף. מומלץ.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם