על ענקים וילדים

m 15 books
 

דוד שמחון

שני ספרים לפסח. אחד נהדר לילדים ואחד לנוער צעיר. מותר גם לקנות לאפיקומן.
הופה הענק, ג'וליה דונלדסון. איורים: הלן אוקסנברי. כנרת זמורה ביתן: תשע"ח.

פסח הוא חג שעוסק ביחסים בין הדורות. הורים מצווים להגיד לבניהם, ואת הילדים מעודדים לשאול. שולחן הסדר מזמן שיח בין-דורי על נושאים מהותיים כמו חירות ועבדות, גלות וגאולה, וגם על נושאים משפחתיים רבים. כמה מיצים משפחתיים נסחטים בליל הסדר. כמה אינטריגות חגות סביב השולחן הערוך. מי הגיע עם מי, ומי לא הוזמן, ומי בחר שלא לבוא ולמה. ומי ישב ליד מי, ומי ידבר עם מי וכמה, ומי יעשה בושות. יושבים הילדים, כולם לבושים יפה ומסורקים היטב. חלקם ישנו בצהריים כדי שיהיה להם כוח להחזיק מעמד. ובין כל הילדים האלה, החכמים והרשעים והתמים, יש עוד סוג של ילדים שאני רוצה להתייחס אליהם כאן. הילדים שעושים לנו ההורים את המוות. אלה שמטריפים לנו את כל הבית ואנחנו לא מצליחים לגרום להם להקשיב לנו. הם לא נכנסים לקטגוריית 'הרשע' כי הם לא רשעים בכלל. הם מהממים, הם ילדים ברוכי כישרונות ויכולות, ומהבולטים בכישרונותיהם הוא היותם חזקים. אנחנו המבוגרים לא מצליחים לעמוד מולם. או שאנחנו רבים אִתם בלי סוף, או שאנחנו נכנעים מראש כדי למנוע את המשבר הבא. כך או כך אנחנו מרגישים אבודים מולם.

אגב פחד, הופה הענק הצועק מתוך המערה צועק לכל אחד את הפחדים שלו. הפחד מפני הלא נודע שבפנים ומפני האיום המרומז בקולו מצליח לשתק את הגדולים ואת הקטנים כאחד. במובן הזה, יש בצפרדעון הקטן הזה עצמה גדולה

'הופה הענק' הוא ספר ילדים נפלא שכתבה ג'וליה דונלדסן. בתוך המאורה של ארנב מסתתר הופה הענק. הוא צועק מבפנים ומפחיד את כולם, אפילו את הדוב הגדול. אף אחד לא מעז להתקרב למאורה ולעצור אותו. בסוף בסוף, כשהיער כולו כבר משקשק מפחד, מגיעה אמא צפרדעה, נעמדת מחוץ למאורה ומכריזה באסרטיביות:הופה הענק מתבקש לצאת בתוך שתי דקות בדיוק אל מחוץ למאורה. ואכן, תוך שתי דקות על השעון, קופץ החוצה מהמאורה – צפרדעון הקטן.

קראתי את הספר וחשבתי על כל הילדים האלה, הצפרדעונים הזאטוטים שמצליחים להשמיע קול רם כזה שכל הגדולים והחכמים מפחדים מהם. ילדים בגודל אצבע שהופכים להורים שלהם את הבית. שאף אחד אינו מסוגל לעמוד מולם ולהגיד להם: תוך שתי דקות אתה מגיע לפה. ילדים שמסובבים את ההורים שלהם על זרת, שהעולם רוקד לפי החליל שלהם. חשבתי מה היה קורה לצפרדעון הקטן אילו אמא שלו לא הייתה מגיעה להוציא אותו מהמאורה. איך הוא היה יוצא משם?אף אחד לא היה מעז להיכנס, החושך היה יורד, ובתוך המאורה היה יושב צפרדעון קטן ובודד שלא יכול לצאת ולהודות שהוא בסך הכול צפרדע ולא הופה הענק. איזה מזל שאמא שלו הייתה שם בשביל להגיד לו "הביתה, צפרדעון – למקלחת ולישון!" איזו אמא נהדרת שהצליחה להתייחס אל הילד הקטן שבפנים ולא אל הקולות הרמים ואל האיומים שהוא משמיע. כמה קשה בטח היה לה לא לפחד לעמוד מולו. כן, קשה מאוד לעמוד מול ילד קטן, לפעמים זה יותר מפחיד מלעמוד מול קשיים גדולים אחרים.

אגב פחד, הופה הענק הצועק מתוך המערה צועק לכל אחד את הפחדים שלו. הפחד מפני הלא נודע שבפנים ומפני האיום המרומז בקולו מצליח לשתק את הגדולים ואת הקטנים כאחד (חוץ מאמא צפרדע האמיצה, כמובן). במובן הזה, יש בצפרדעון הקטן הזה עם העצְמות הגדולות האלה גם משהו שמעורר הערכה. הנה ילד שלא נבהל. הלוואי שהילדים שלנו היו כולם בעלי ביטחון עצמי, ויכולת עמידה מול העולם.

ואיך מוצאים את האיזון שבין ביטחון עצמי להערכה עצמית מופרזת. א-לוהים יודע. הלוואי שהוא יפתח לנו את השמים בליל הסדר, ויגלה לנו את כל הסודות על הילדים שלנו ועל עצמנו.

החבר הכי טוב שלי, רינת פרימו. ידיעות ספרים: תשע"ח.

אני הולך להסתבך עכשיו. מדובר בספר מתח לנוער צעיר. בעמוד הראשון של הספר הקורא מתבקש להתחייב שלא לגלות שום פרט לאף אחד. ויהיה קשה לדבר על הספר בלי להגיד כלום, אבל אני אנסה. את ההתחלה אני יכול לספר – יואב חוזר הביתה מחופשה משפחתית באפריקה, ומגלה שהחבר הכי טוב שלו, איתמר קפלן, נעלם. הוא לא רק נעלם מהבית, אלא הוא נעלם מהתודעה של כולם. אף אחד לא זוכר שאי פעם היה קיים מישהו בשם איתמר בעולם. בבית שלו גרה אישה אחרת, בבית הספר לא שמעו עליו מעולם. ההורים של יואב בטוחים שהוא המציא חבר דמיוני. זאת התעלומה שעומדת במרכז הספר – יואב לא מוותר על חברו הטוב ויוצא למסע מטורף בחיפוש אחרי ילד דמיוני לכאורה. זהו. אני לא מגלה יותר מזה, ואפילו לא מגלה אם איתמר קיים או לא.

ובכן, הספר מותח בהחלט. פרימו היא סופרת מוכשרת והיא כתבה כאן מותחן מעולה. אני קראתי בנשימה עצורה, ולא היה לי מושג מה הולך לקרות בסוף עד שהגיע הסוף. בהחלט ציפתה לי הפתעה מטלטלת. וזה המקום לומר, שאותי ההפתעה בסוף טלטלה קצת יותר מדי. במובן הזה שהיא הפגישה אותי עם מעשים איומים, כאלה שעלולים להשאיר ילד רגיש עם יותר מדי מחשבות רעות בלילה. את הילדים שלי שקראו את הספר לפניי הדברים לא טלטלו. אולי כמבוגר אני יותר מודע להשלכות של הדברים, ויש לי מספיק מושגים כדי לדמיין דברים שהם לא הבינו שמתרחשים. אולי ה'חזרה בתשובה' והתיקון שהספר הציע בסוף ריככו מספיק את הדברים בעבורם. לא יודע. אני כותב את הדברים כהסתייגות.

ובלי קשר לכל זה, בבסיס הספר עומד משהו מדהים. יש פה ילד שלא מוותר. יואב יודע שיש לו חבר בשם איתמר, ולא מוכן להתכחש לזה. לא אכפת לו כמה המבוגרים טוענים שהוא טועה, ולא אכפת לו שההתעקשות הזאת הופכת אותו להזוי בעיני החברה. יש לו חבר בשם איתמר וזהו. תראו איזה דבר מדהים. אני בטוח שאם היה לי ילד כזה, שהיה מדבר על ילד שלא קיים כאילו הוא היה ישות אמתית, כאבא אחראי ודואג הייתי עושה הכול כדי להוציא לילד שלי את ההזיה הזאת מהראש. איך אני אוהב ספרים שהופכים את המציאות על פניה וגורמים לי לחשוב על הכול מחדש. כמה קשה להאמין לילד, לתת לו להוביל סיפור שהפוך לגמרי מהמציאות ולהאמין לו בלי לנסות להחזיר אותו לתלם ושיהיה רגיל כמו כולם. בלי לומר לו באסרטיביות שזהו, "הביתה, צפרדעון – למקלחת ולישון!"

כל אחד מאתנו היה רוצה לדמיין שולחן חג שבו כל ארבעת בניו הם חכמים ונבונים. אך לכל אחד מאתנו יש גם ילד תם, וילד רשע, ואחד שאינו יודע לשאול. פסח מזמין אותנו ההורים לאסוף את כל הילדים שלנו אל השולחן בלי לדחות אף אחד, ולדבר עם כולם. לקבל אותם כמו שהם, ולהיות ההורים שלהם כמו שהם צריכים שנהיה. הורים גדולים מהעולם. לגאולה קרובה, אמן.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם