בין השורות

14 books

דוד שמחון

בואו נדבר ברצינות על פוסט-מודרניזם

מכים שורשים - ביקורת יהודית על הפירוק הפוסטמודרני, הרב חיים נבון. ידיעות ספרים: תשע"ח.

אנחנו במלחמה. אי אפשר שלא להרגיש בשנים האחרונות את תחושת מלחמת התרבות במרחב הישראלי שנכנסנו אליה. הכול מתפוצץ. זה כבר לא מאבק קטן פה ושם על קניון בשבת, על גיור או על הופעה פרובוקטיבית בטקס – שהדתיים רוצים שיתחשבו בהם ולחילונים נמאס – זו מלחמה שלמה. מלחמה שלא עוסקת רק בביטויים פרקטיים של התמודדות על מרחב משותף, אלא מלחמה אידיאולוגית ממשית ונוקבת. מצד אחד נמצאים אלו הדוגלים באידיאולוגיות ליברליות ובערכים של חירות מוחלטת ושוויון ומצד שני אלו המחזיקים באידיאולוגיות שמרניות, לאומיות ודתיות. המלחמה הזו באה לידי ביטוי כמעט בכל יום בחדשות בישראל והיא הולכת ונראית כמו משחק סכום אפס: צד אחד רואה בזהות קולקטיבית או אפילו בזהות אישית קבועה את שורש החיים והקדושה, וצד אחד רואה בזהויות אלה ובחיבור אליהן את תמצית הדיכוי ואת שורש רוב הרוע של העולם. הדבר נכון בנוגע לזהות מגדרית, לאומית ומשפחתית.

המלחמה הזו מביאה 'לוחמים' רבים לאבד את העשתונות אל מול אש האויב – המדויקת כל כך, שיודעת לפגוע בדיוק במקומות הרגישים והקריטיים ביותר, שלא מתפשרת על כלום, ושמזהה, במידה מסוימת של צדק, ששום צעד אינו תמים. איבוד העשתונות מביא לתגובות מתלהמות, אלימות ועמוסות בבוּרות. ודווקא במלחמה הזו אסור לגלות בורות, זו מלחמה בין אידיאולוגיות. וכאן נכנס הספר 'מכים שורשים'. הספר הזה הוא מים חיים לנפש עייפה. הרב חיים נבון מצליח ברוגע, בנחת, ביישוב הדעת, בחכמה, בהבנה מעמיקה ובהרבה ידע – להתמודד עם האידיאולוגיות הליברליות הקיצוניות הפוסט-מודרניות. הספר מראה את התהליכים שהביאו את התיאוריות אלה להיווצר ולהתפתח וחושף את היסודות העמוקים שלהן. רק לאחר מכן, אחרי שבאיפוק רב הוא פורס ומבהיר אותן – הוא מתמודד איתן. ההתמודדות אינה יללנית ותוקפנית אלא ממוקדת, חכמה ומצליחה להראות שאין כאן מפגש בין תיאוריה חכמה ומפותחת לבין תיאוריה מפגרת ופרימיטיבית.

מבחינה זו יש כיום צורך אדיר במה שמביא הרב חיים נבון. נראה שרוב החברה בישראל מזדהה עם התיאוריה השמרנית והלאומית בצורה כזו או אחרת, והתגובות המבוהלות והמתלהמות גורמות לרבים לברוח דווקא לזרועות הצד השני. דווקא במלחמה הזו, שהיא מלחמת תרבות עמוקה בין אידיאולוגיות, יש צורך קריטי בנינוחות של הרב חיים נבון. ביושר שלו. בבקיאות שלו ובקור הרוח. סוף סוף יש תשובות רציניות לשאלות ולטענות מהצד השני (שמשום מה תמיד נראה לנו רציני וחכם יותר). אגב, מבחינה זו, שם הספר 'להכות שורשים' קצת מטעה – כי הרב חיים נבון ממש לא מכה שורשים אלא משקה ומטפח אותם ברכּוּת ובאהבה. בלי שמץ אלימות ובלי אגרסיביות.

אחד הדברים המעניינים בספר הוא שהרב חיים נבון לא עושה לנו את ההנחה הדיכוטומית הפשוטה שלפיה מדובר כאן על מאבק בין דתיים וחילונים. הספר מתאר את בהרחבה את הגישה ה'בחרנית' כשורש האידיאולוגיה הליברלית הקיצונית. הגישה הבחרנית רואה בבחירה את תמצית הכול – אתה יכול לבחור באיזה מגדר אתה, אתה יכול לבחור את הדת שלך, ואם אפשר לבחור הכול אפשר כמובן גם לא לבחור כלום. הכול רק אופציה. מהצד השני מצויה הגישה שמכה שורשים – שרואה בשורשים העמוקים שיש לאדם את אחד הדברים הגדולים והמשמחים בחייו, ושגם אם לעתים נדמה ששורשים כובלים את האדם – בלעדיהם הוא פשוט כלום. מה שמתברר הוא שהמלחמה הזו היא הרבה מעבר למאבק בין חילונים ודתיים; יש חילונים שמרנים ויש דתיים ליברליים. יש חילונים שרואים בזהות הנתונה והקבועה את בסיס חייהם ויש דתיים 'בחרנים' שרואים בבחירה וביכולת להשתחרר מהשורשים בשורה חשובה. וכשמעמידים את זה כך הדברים הופכים מורכבים יותר ומרתקים יותר. יכול להיות שהעמדה לא דיכוטומית כזו יכולה להיות תחילת הדרך לניצחון. אולי אפשר ליצור קואליציה משמעותית ורחבה בהרבה למען המסורתיות ונגד הפוסט-מודרניות. מי יודע, אולי אפילו נמצא את עצמנו לוחמים כתף לכתף לא רק עם מצביעי ש"ס ועם אוהדי בית"ר ירושלים אלא גם עם החבר'ה בעזה ובוותיקן.

הספר מומלץ מאוד. הוא חשוב ונדיר. שימו עליו יד. וגם אם לפעמים בא לכם להרפות. תתעקשו, תקראו ותבינו. אבל אחרי הכול מלוות אותי שתי שאלות: הראשונה היא האם באמת יש מלחמה כזו. כלומר – האם אנחנו בטוחים שיש פה אויב שצריך למגר? האם אנחנו באמת רוצים משחק סכום אפס במרחב האידיאולוגי הזה? האם זו לא מחלוקת לשם שמים ואלו ואלו דברי א-לוהים חיים? האם אין בגישה הפוסט-מודרנית הרבה קדושה? האם ספר כזה לא היה מכבה את רוחו הצעירה והפוסט-מודרנית של אברהם אבינו הצעיר והוא היה מוותר על ניפוץ הפסלים? איפה התיאוריות שרואות בכל כפירה גם אמונה? האם היהדות כולה היא דת שלא פחות משהיא מלאה באמונה היא גם דת שכופרת ברוב הדברים בעולם ואומרת שהם שטויות, עגל ומסכה?

והשאלה השנייה יוצאת מההנחה שלצורך העניין יש כאן מלחמה ויש כאן אויב ואפילו אויב רציני. לא סתם אויב של נוחות, מתירנות והפקרות אלא אויב בעל תשתית אידיאולוגית רצינית וכוח משמעותי בתרבות השלטת היום – האם גם אסטרטגית וגם טקטית כדאי לנו לחמם את הגזרות, או שעדיף דווקא לקרר אותן? האם תחושת המלחמה מועילה או פוגעת? האם היא לא נובעת מאיבוד סבלנות, שסבלנות כזו תמיד הייתה נחלתם של אנשי הדת – שיודעים שיש א-לוהים בעולם שמנהל את העסק, ושגם אם זה ייקח עוד 100-200 שנה זה בסדר? עם הנצח וכו'? ברור שתחושת מלחמה מועילה לתחושת היחד, להרואיות, לאקשן, לחידוד המסרים ולהעמקת המוטיבציה, אבל יכול להיות שתחושת המלחמה מחדדת את תחושת הלוזריות והבכיינות, שבעצם אנחנו מייצרים כאן מלחמה סטייל 'מצדה', מלחמה מלאת צדק ואפס הצלחות. מהי הדרך הנכונה ביותר להכות שורשים – להכות? אולי האינטרס שלנו הוא דווקא לעבוד על השורשים בשקט מתחת לאדמה? ואולי אין לנו בכלל בררה ואם נלחמים בנו – שומה עלינו להגיב.

המלחמה הזו מביאה 'לוחמים' רבים לאבד את העשתונות אל מול אש האויב – המדויקת כל כך, שיודעת לפגוע בדיוק במקומות הרגישים והקריטיים ביותר, שלא מתפשרת על כלום, ושמזהה, במידה מסוימת של צדק, ששום צעד אינו תמים. איבוד העשתונות מביא לתגובות מתלהמות, אלימות ועמוסות בבוּרות. ודווקא במלחמה הזו אסור לגלות בורות – זו מלחמה בין אידיאולוגיות

 

והשאלה האחרונה – האם תחושת המלחמה בכלל טובה לעם ישראל? האם בסופו של דבר היא מחברת אנשים או מרחיקה אותם? האם המלחמה לא גורמת לאנשים רבים לבחור צד ולאו דווקא את הצד ה'נכון'? אלה שאלות חשובות מאוד שהספר בהחלט מעורר.

אז כאמור, הספר מומלץ מאוד. הוא נוגע בסוגיות הבוערות והחשובות ביותר כרגע – מגדר, להט"בים, לאומיות, דתיות, מצוות ועוד עוד. וכל זה בפתיחות, בחכמה ובחן ובעיקר – בכתיבה קולחת, מרתקת ונוגעת.

מה אביא לך מתנה, מירב מגני. ספריית בית אל: תשע"ח.

ספר מרגש מאוד ומופלא. אילנית צור-אריה עברה תאונת דרכים קשה ביום חורף סוער בכביש הבקעה כשהייתה בת 28. שקית הניילון השחורה כבר כיסתה את גופה, אך ברגע האחרון פראמדיק שהגיע לזירה החזיר אותה לחיים לאחר 50 דקות של הנשמה. משם מתחיל המסע הארוך, הקשה והכואב של השיקום – הפיזי והנפשי. הספר הוא לא רק ספר של שיקום מופלא ושל חסדים גדולים – הוא ספר של לידה מחדש. אילנית הצליחה לקחת את האירוע הנורא שחתך את חייה ולהפוך אותו לאירוע שגרם לה לברוא את עצמה מחדש, לברוא את חייה לחיים שבהם האמונה מצויה במרכז ולא היא עצמה.

מירב מגני מיטיבה לספר את סיפורה של אילנית ומצליחה לקחת אותנו אל כל הצמתים הקשים – התאונה, הרגעים המשפחתיים, הטיפולים, השיקום המתמשך, ובעיקר – הצמיחה המחודשת ומלאת הגבורה.

הספר מלא בקבלה של המציאות ובאמונה בכך שתאונת הדרכים של אילנית היא מתנה בעבורה. לכן אין בו שמץ של מרמור או כעס ולכן הוא לא מתרעם על תאונות הדרכים. עם זאת, אני לא מתאפק ומוסיף כאן שהלוואי שהספר הזה יגרום לעוד כמה אנשים לא להסכים לקבל את העובדה שככל הנראה גם השבוע ייהרגו שישה או שבעה אנשים בתאונות דרכים, ולעשות משהו עם זה.

הספר נוגע ללב – לעתים קורע את הלב – וכמעט כולו מרגש מאוד. מומלץ.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם