יונתן הגדול

 14 books

דוד שמחון

הגיע זמן לעשות שלום, בין הדורות

מעבר לעצי התִּרְזָה, יונתן ברג. הוצאת עם עובד: תשע"ח.

הספר מספר על יעקב. יעקב נולד בברלין למשפחה דתית בתחילת המאה ה-20 והיה לחלוטין חלק מההתרחשות של יהודי גרמניה בתקופה זו. יהודי גרמניה הרגישו שגרמניה היא מולדתם, העריצו את התרבות הגרמנית והיו בטוחים שהם כבר לגמרי חלק ממנה. יעקב למד באוניברסיטה, התרועע עם סטודנטיות גויות, התרחק מהוריו והאמין שעובדת היותו יהודי הולכת והופכת חסרת משמעות. כשהנאצים עלו לשלטון התחילו המצעדים ואיתם התנכלויות ליהודים, ורסן האנטישמיות הותר. לקח זמן אבל מתישהו הבינו במשפחתו של יעקב שזהו, שבעצם הם לעולם לא יהיו גרמנים בעיני סביבתם. על כורחו כמעט נשלח יעקב לפלשתינה העלובה בעיניו. געגועיו לגרמניה היפה (ולעצי התרזה) לא פסקו לעולם, וכך גם העלבון הנורא שלו - על כך שהגרמנים ראו אותו ואת משפחתו כחלק מאותם יהודי מזרח אירופה – ה"אוסט יודן". כי בעיניו סביר שיהודי נרדף קצת, אבל בעבורו לקבל את אותו יחס כמו של היהודים המלוכלכים האלה מפולניה - זה כבר עלבון של ממש.

עצי התרזה הם עצים גדולים ומרשימים הגדלים בעיקר באירופה, בארצות קרות, ובישראל הם גדלים בעיקר בספרים. יש להם כבר תפקיד קבוע - הם כמעט תמיד משמשים לנוסטלגיה ולגעגועים לאירופה היפה והקלאסית. אלה עצים נשירים, מה שהופך אותם עוד יותר לסמל מוכר ומשומש של חורף אמיתי ושל עיר אירופית עגומה. יש כל מיני דימויים שאיש כבר לא ממש זוכר איך הם נראים באמת והם הפכו לכלי ספרותי בלבד. כמו שכבר שנים אף אחד לא פגש פרסי ועדיין כולם מחקים פרסי בצורה מסוימת. ככה נבנית קלישאה וככה ממיתים דימויים. לפעמים הכי טוב לכתוב ישיר ופשוט. אבל חוץ מהקלישאה הזו ומעוד כמה דימויים שחוקים פה ושם - זה ספר מצוין. ממש.

יעקב ומשפחתו מתאחדים שוב בירושלים וחיים בה בהתנשאות ובניכור - ניכור מהמקום שבו הם חיים וניכור זה מזה. יעקב חי בבית עצור ועצוב ואחר כך מקים בית כזה גם לעצמו. עצור, עצוב ואלים. את מפלטו מוצא יעקב באקדמיה, במחקרים על התרבות הגרמנית ועל היהודים בין מלחמות העולם. שם באקדמיה, בכנסים, בהרצאות ובספרים, הוא מרגיש לרגע שהוא חוזר לתרבות שאליה הוא באמת שייך. אבל בבית הוא סובל ומושך את כל משפחתו אל הסבל הזה.

שווה לדבר פעם על הפער שנוצר לפעמים בין ההתנהגות של האדם בביתו לבין ההתנהגות שלו בעבודתו. הרבה אנשים מתנהגים במשך היום בעבודה כאנשים טובים, קשובים, מאירי פנים, מלאי סבלנות ורגישות, ובבית לעומת זאת - הם מאבדים את זה. משהו בבית גורם להם לאבד את כל חוט השדרה והעמידות. אין סבלנות, אין הקשבה ואין מאור פנים. זו טרגדיה. המקום הכי חשוב לאדם מקבל לפעמים את הפנים הכי מכוערות שלו. אולי זו השחיקה הרגשית - שאחרי יום שלם שמאירים בו פנים כבר אי אפשר יותר, אולי משהו בבני המשפחה מרתיח ונוגע בנקודות שגורמות לאיבוד שליטה, ואולי בבית האנשים פשוט אמיתיים. אוי ואבוי. כל התשובות מבאסות.

בהווה של הספר יעקב הוא כבר איש זקן, מוזנח, בודד ומנותק מילדיו שמציקים לו מדי פעם בניסיון ליצור איתו קשר. וכאן נכנסת הגיבורה האמיתית של הסיפור - בר, שהייתה פעם ברכה, ילדה דתייה מאשדוד שעברה לתל אביב הסואנת וניסתה להיפטר ממועקת אשדוד, ממועקת הוריה, מהמסורת ומהשם הכבד ברכה. ואותה בר, נובורשית, ממותגת וחצי פְרֵחָה, שסוחבת בעצמה כאב בין-דורי מעיק וקורע לב - מתחילה עם יעקב מסע של איחוי ושל התפייסות. עם משפחתו, עם ילדיו ואפילו עם הישראליות, שלה הוא בז כל חייו. היא מצליחה לחבר יבשות. באמת גיבורה מופלאה.

הפער בין הדורות הוא הנושא הגדול של הספר הזה. כל דור מקיים יחסים מורכבים מאוד עם הדור של הוריו - מצד אחד מרד עיקש בהורים וחיפוש של דרך חדשה, ומצד שני געגוע כואב וקשר עמוק עם ההורים. המרד מצטייר בספר הזה כמטלה מעיקה ומתישה - מטלה שכואבת לכולם ושאפילו קצת נועדה לכך. כל דור מכאיב לדור שלפניו וגם לזה שלאחריו, והנורא הוא שהמרד לא מביא איש מהמשתתפים בו אל אושר או נחת - בסוף כולם כל כך בודדים, פגועים ותלושים.

הנושא הזה מעסיק מאוד. יש תחושה באוויר שחובה למרוד. שהדבר הכי עלוב לאדם זה להיות בדיוק כמו הוריו, שמגורים ליד ההורים זה לחלשים ושחובתו של אדם למצוא לעצמו דרך חדשה. הספר לא מראה את החובה הזה באור ההרואי והשמח שבו מתייחסים אליה בדרך כלל. המרד הזה והרצון לאותנטיות ולדרך מקורית מוליד איתו הרבה ריחוק ואפילו החלטות מלאכותיות - שאפילו האדם עצמו לא ממש מעוניין בהן.

המשפחה היא הגיבורה הגדולה של הספר הזה. המשפחה היהודית, שמאורעות העם היהודי לא הותירו לה ברירה אלא להיקרע ולהיגדע. זו טרגדיה. טרגדיה של תקופה וטרגדיה בכלל. והתרופה הכי גדולה שהספר מציע למשפחות האומללות שמלאות בו היא פיוס. איזה מילה יפה. היא מצליחה להכיל גם כאב, גם אמת וגם אהבה ורכות. היכולת להתפייס היא מה שהופך את העולם לטוב ונכון. הדרך אל הפיוס היא הדרך של הספר.

הספר מומלץ מאוד. ואולי הוא יעשה חשק לחלקנו להתפייס - עם הורינו, עם אחינו, עם עצמנו ואפילו עם המסורת הנלעגת שלנו.

יש תחושה באוויר שחובה למרוד. שהדבר הכי עלוב לאדם זה להיות בדיוק כמו הוריו, שמגורים ליד ההורים זה לחלשים ושחובתו של אדם למצוא לעצמו דרך חדשה. הספר לא מראה את החובה הזה באור ההרואי והשמח שבו מתייחסים אליה בדרך כלל. המרד הזה והרצון לאותנטיות ולדרך מקורית מוליד איתו הרבה ריחוק ואפילו החלטות מלאכותיות - שאפילו האדם עצמו לא ממש מעוניין בהן
הפרשה - פרשת השבוע לילדים - ספר שמות, אמילי עמרוסי. איורים: מנחם הלברשטט. ידיעות ספרים: תשע"ט.

כשהייתי ילד היה לנו בבית הספר הקלאסי 'על אבות לילדים' של רבקה אליצור. חלק ניכר מהאופן שבו אני מדמיין את התנ"ך נובע מהאופן שבו סיפרה עליו רבקה אליצור. אני מעריך שגם לא מעט מאהבת התנ"ך שלי באה בזכותה. עכשיו יש כאן הזדמנות נוספת. 'הפרשה' הוא ספר שכדאי לדמיין דרכו ולהתאהב דרכו בתנ"ך.

הספר מתוק ופשוט מספר את סיפור הפרשה. הספר לא מאכיל בכפית וגם לא חורג הרבה מפשט הכתובים (למעט המקומות שבהם הוא מוסיף מדרשים מוכרים ובסיסיים). הוא מגיש את פרשת השבוע באופן נקי, מובן, מעניין ומרגש. התחושה היא כאילו עמרוסי ניסתה כמה שיותר להיעלם ולהתחבא - היא מצליחה להיות צינור נקי שפשוט מגיש את פרשות השבוע מחדש לקורא בן זמננו. זה ספר לילדים, אבל גם אני מצאתי בו עניין ושמחה. לא רק בגלל האיורים המיוחדים ומאירי העיניים של מנחם הלברשטט - אלא בגלל הלשון הקולחת והכבוד הגדול שמוענק בו לתורה ולנעשה בה.

כל פרשה היא פרק לעצמה. כל פרשה נפתחת בשער שבו יש פסוק אחד נבחר מן הפרשה. וזו כבר שאלה פרשנית מעניינת מאוד - מהו הפסוק שהייתם בוחרים לכל פרשה? הבחירות של אמילי עמרוסי מעניינות מאוד, אבל אתם כמובן מוזמנים לחשוב על זה גם בעצמכם. כל פרשה נסגרת בשאלה קטנטנה באותיות קטנות ומבוישות - שאלה שמחברת חלק מהדברים לעולם החוויות של הילד הקורא. וגם זה בעדינות, ברגישות ובלי לתפוס מקום כמעט.

הספר מעניין ומושך לקריאה - לילדים (קלטתי שהילדים שלי קוראים אותו לבד, סתם ככה במיטה), להורים שלהם, לחילונים ובהחלט גם לדתיים, וכמובן - לכולם יחד.

'הפרשה' היא יצירה נאה ומרשימה. אולי אפילו חשובה. אז כל הכבוד לכולם על סיום ספר בראשית, מוזמנים לקחת צידה לדרך לספר שמות.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל היקר נוצץ

  הטור של אבינועם הרש....

דרושה: התלמידה המושלמת

  שיראל ללום יוצאת נגד...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם