Print this page

תעתועי שלטון

 14 books

דוד שמחון

נתניהו - ביוגרפיה, בן כספית. ידיעות ספרים: תשע"ח.

נתניהו הוא תופעה שדורשת התייחסות. אולי בעצם כולנו רק ניצבים בסרט הגדול שהגיבור שלו הוא נתניהו. הוא יוצר סביבו כל כך הרבה רגשות, מחשבות, שיחות ועמדות, שאי אפשר להתחמק מלחשוב עליו. אני לא חושב שיש עוד דמות שמדברים עליה כל כך הרבה ושלכולם יש עמדה כל כך ברורה עליה. בארץ ובעולם. עוצמת הרגש כלפיו חורגת מכל דבר סביר - ההערצה אליו מצד אחד והפחד והרתיעה ממנו מצד אחר. כל אלה מצדיקים עיון עמוק באדם הזה.

הספר הזה הוא ביוגרפיה של בנימין נתניהו, מלידתו בירושלים ב-1949 ועד ימינו אנו. כולל נבירה בתולדות המשפחה המפוארת. זו ממש לא ביוגרפיה אובייקטיבית, אם יש דבר כזה בכלל. הכותב, בן כספית, עיתונאי 'מעריב', אמר כמה פעמים שאכן יש לו אובססיה לנתניהו ושהוא ימשיך בכך עד שנתניהו יודח מראשות ממשלת ישראל. זו השליחות שלו. מדובר באיבה של ממש שהפכה להיות הדדית וחסרת מעצורים. בן כספית הוא אולי אחד העיתונאים הבולטים שרודפים את נתניהו ושעוקבים אחריו ללא לאות, תוך מוכנות לתשלום מחירים אישיים כבדים. הדבר המעניין הוא שהמאבק הזה בין נתניהו לעיתונאים שרודפים אותו די מועיל לשני הצדדים. העיתונאים מרוויחים להט ומוטיבציה עמוקה של שליחות וחזון ותחושת צדק של 'דוד מול גוליית', ונתניהו מרוויח הילה של הגיבור שנאבק באליטות הישנות ושמצליח למרות הכול. גם הוא מצליח לספר סיפור של 'דוד מול גוליית' - רק מהצד השני. ונראה מהספר שהמשותף לשני הצדדים הוא שכולם חולקים יחד הערצה של ממש למותג שמכונה 'ביבי נתניהו'.

אז אף על פי שהספר ממש לא אובייקטיבי, ישנה חשיבות רבה להקשיב לו. בוודאי לאור מערכת הבחירות שמתרגשת עלינו במלוא תפארתה.

קיצור הספר: נתניהו בחור מאוד מאוד מוכשר, מרשים וחזק. והחמצה ענקית. עיקר כישרונו הוא ברטוריקה וביכולת המשחק שלו. ההצלחה המסחררת שלו נובעת בעיקר מכך שהוא מבין לעומק כיצד לעבוד נכון עם המדיום הטלוויזיוני וכיצד לשחק ולהופיע מול ציבור. המצלמה מחיה אותו והופכת אותו לסופרמן והוא תמיד יודע להתחזות למה שהוא בוחר. הוא עצמו מנהל איום ונורא, חסר עמוד שדרה ערכי, חסר יכולות בינאישיות בסיסיות, נהנתן ומוּנע רק מתחושת אפוקליפסה מדומיינת. ויותר מהכול - כתוצאה מצירוף נסיבות מוזר התחתן נתניהו עם אישה בעייתית מאוד שההתנהלות שלה קנאית ומסוכנת - כלפי עצמה, כלפי בן זוגה וכלפי המדינה כולה. היא הטרגדיה הגדולה שלו. מאז שהיא בתמונה התת-מודע שלו הפך תחת שלטונה לאבן הבוחן היחידה בכל שאלה - מה יועיל לביצור שלטונו ומה פחות. כי זו התשוקה הגדולה והיחידה של הזוג נתניהו - להמשיך לשלוט. לא רק בשבילם, אלא בשבילנו. בעיניהם אין למדינה סיכוי בלעדיו והוא עושה לנו טובה ענקית שהוא מוכן להמשיך לשאת את המדינה על גביו, במקום להתעשר בעסקים בארץ ובעולם. בעיניהם (ובעיני רבים מהעם) הוא מנהיג דגול שגדול על מדינת ישראל בכמה מידות. לעומת זאת, בעיני בן כספית נתניהו לא עשה כלום בחייו חוץ מיח"צ - בהתחלה למדינה אבל די מהר בעיקר לעצמו. הוא לא ניהל דבר ולא קידם את המדינה בכלל (חוץ מאשר בתקופה שבה כיהן כשר אוצר - שעל תפקיד זה נאלץ בן כספית לפרגן לנתניהו, בהוגנות אבל כמי שכפאו שד).

זה תמצית הספר. הספר מספר על כל תקופה בחייו של נתניהו בפירוט רב תוך הבאת עובדות, פרטים פיקנטיים, רכילויות, ציטוטים וסיפורים מפתיעים. והתוצאה בהחלט מרתקת. בן כספית יודע את העבודה ומצליח ליצור כאן סיפור של ממש. אבל היכולות הספרותיות אינן הנקודה החשובה כאן. כי אין כאן רק סיפור, אלא המציאות שלנו. והשאלה הראשונה הגדולה היא מהי האמת. האם יש כאן המון עיוור, מאוהב, נבער ותלותי או דווקא אליטה חרדה, מוסתת ודורסנית. אלה האפשרויות, והנורא הוא שלא בטוח שיש אפשרות ביניים.

והדבר הנורא באמת הוא שלא בטוח שלאזרחי המדינה יש דרך לדעת מה התשובה. זו תחושה איומה. מבחינה זו הדמוקרטיה שלנו בבעיה של ממש. אין לנו שום מושג מיהו נתניהו, מה הוא חושב ומה באמת קורה שם - הכול פוליטיקה של דימויים. בן כספית מנסה ליצור דימוי מסוים של נתניהו ואחרים מנסים ליצור דימוי אחר, ואין לנו מושג מה בתוך כל זה הוא הנכון. מה אנחנו יודעים באמת על המנהיגים שלנו? איך בכלל אנחנו מצביעים? הרי כולם משחקים בעמדות שלנו דרך סקרי עומק שחושפים לכל המתמודדים מה כל אחד מאיתנו צריך לשמוע ואז פשוט משמיעים לנו את זה. מתברר שהבחירה החופשית היא פיקציה.

מה נותר לנו לעשות עם זה? לפחות לדעת שמשחקים בנו ולנסות לחפש את הדברים הממשיים מאחורי הדימויים והסיסמאות שמוכרים לנו. זה לא יהיה קל, כי לפעמים גם המעשים הגלויים הם למעשה חלק מהתמונה שרוצים למכור לנו. ואולי בכלל זה לא כל כך משנה - כי אם הכול דימויים - אז נבחר בדימוי. וכל עוד הוא עקבי בדימוי הזה, מה אכפת לנו מה יש מאחוריו? אם הדימוי של נתניהו מתנהג ופועל כמו שהדימוי של נתניהו מדבר, אז מה זה משנה שזה רק דימוי? זו נקודה מטלטלת שהספר מעלה והיא מעוררת בהחלט חשיבה.

בואו נניח לרגע שהספר כולו אמת. שבן כספית נוהג כאן ביושר גמור. ונניח שהדבר שהכי חשוב לנתניהו הוא לשמר את שלטונו. בשביל זה הוא מוכן להביא סופרטנקר במיליונים מאמריקה כדי להיות חתום על סיום השרפה בכרמל, בשביל זה הוא נשכב על הגדר ואפילו נוגע בשחיתות כדי להפוך את התקשורת בישראל למאוזנת יותר ובשביל זה הוא מוכן לדחות את הפינוי הזה או ההוא - מה רע בזה כל כך?

אבל יש עוד משהו. בואו נניח לרגע שהספר כולו אמת. שבן כספית נוהג כאן ביושר גמור. אז הכישרון הגדול של נתניהו הוא להבין לעומק את מה שהציבור רוצה ואת הדברים שהציבור מפחד מהם ועל הדברים הללו הוא פורט. אז מה רע בזה בעצם? זה לא דבר ענק? האם מנהיגות אינה כוללת הבנה עמוקה של הציבור ויכולת לדבר אל עומק ליבו? לקלוע לחלומות ולפחדים שלו?

ונניח שהדבר שהכי חשוב לנתניהו הוא לשמר את שלטונו ובשביל זה הכול. בשביל זה הוא מוכן להביא סופרטנקר במיליונים מאמריקה כדי להיות חתום על סיום השרפה בכרמל, בשביל זה הוא נשכב על הגדר ואפילו נוגע בשחיתות כדי להפוך את התקשורת בישראל למאוזנת יותר ובשביל זה הוא מוכן לדחות את הפינוי הזה או ההוא - מה רע בזה כל כך? מהרבה בחינות יש יתרון גדול למנהיג שרוצה רק להתחנף לבוחרים ומפחד לעשות דברים מטלטלים מדי. והאמת היא שאני די מעדיף שלטון פסיבי ושמרן. ואם ההאשמה הגדולה של בן כספית לנתניהו היא שהוא לא עושה כלום ומשמר את המצב כמו שהוא - אולי זה בעצם בסדר גמור. יש יתרון לשלטון קטן ושקט שנותן לעם וליוזמה הפרטית לפרוח ולקדם את המציאות.

ואם נתניהו הוא אכן פרנואיד שבטוח שכל בוקר עומדת לקום שואה שלישית על עם ישראל - זה רע? יש יתרון למנהיג שנמצא בדריכות מתמדת על פני מנהיג שאנן וחסר דחיפוּת. אז אולי אפילו לנתניהו של הספר הייתי מצביע אם כך.

ואחרי הכול - אני רוצה להציע עוד קריאה בספר. כי זה ספר ולא עיתון. וספר די טוב. בואו נתייחס לספר הזה כאל סיפור דמיוני במדינה דמיונית בלי שיהיה אכפת לנו אם הוא סיפור אמיתי או לא. מהרבה בחינות הרבה יותר כיף ומרתק לקרוא את הספר באופן הזה. באמת מעניין לחשוב על השפעה של בני הזוג זה על זה. הספר מספר על אדם שאשתו שינתה את חייו מהקצה אל הקצה. ששינתה משהו עמוק בכיול של הזהות שלו. מרתק לחשוב מה ההשפעה של אנשים עלינו ושל אירועים על חיינו. אני לא יודע אם היינו מעיזים להתחתן אילו היינו יודעים מה גודל ההכרעה של צעד כזה. להתחתן זה להרשות למישהו להשפיע על חיינו ולחולל בהם שינוי אפילו מהקצה אל הקצה. ולא פחות מפחיד מכך - להתחתן זה להסכים להשפיע על חיים של מישהו אחר. ואולי זה הנושא החשוב של הספר. שימו יד על הספר הזה. מכל הסיבות.

קלמנטינה - הרימו את נס המרד!

ולנושא חשוב בהרבה. לאחרונה אנו עדים לטרור ודיכוי שמופעל נגד מקלפי קלמנטינות ואוכליהן. פרי חורפי, ישראלי, בריא וקומפקטי. פרי בעל אריזה גאונית וקלה לפתיחה אשר כל פשעה בהפצת ריח הפרי בעת פתיחתה. נכון שיש לא מעט קלמנטינות גרועות בעולם ולצער הלב הסיכוי לפגוש קלמנטינה גרועה ומפוצצת גרעינים הוא די גדול. אבל לא פעם קלמנטינה היא פרי נהדר שפלח ממנו יכול לחיות את הנפש ולהשיב את השמחה באמצע יום עבודה במשרד, במהלך יום לימודים בכיתה או בנסיעה באוטובוס הומה. ופתאום בשנים האחרונות מתחולל סביבנו תהליך של הדרה ודיכוי. כאילו קילוף קלמנטינה בציבור אינו מעשה ראוי. המקלף, וגם מקלף מיומן אשר מוציא מתחת ידו קלמנטינה שלמה ויבשה - סופג מבטי בוז ואיבה, אשר גורמים בטווח ארוך לכך שרבים מוותרים על התענוג ומשאירים את הקלמנטינה הסוררת עמוק בתיקם. ואם מישהו ייכנס לחדר שבו קולפה קלמנטינה, הוא מיד יבוא בטענות כאילו בחדר זה נעשה פשע או לפחות מעשה קיצוני וגס רוח. משום מה כולם מקבלים את הדיכוי הצדקני הזה והאופנה היא אפילו להצטרף למקהלה ולהצטרף לעליהום על המקלף.

מה הסיפור? למה זה קרה? האשמה היחידה של הקלמנטינה היא שיש לה ריח. וצריך להבין, התרגלנו לעולם חסר ריחות. כל ריח טבעי נחשב אצלנו כסירחון וזיהום אוויר. משום מה ריח מלאכותי זה בסדר גמור, אבל ריח טבעי - ובמקרה הזה ריח של פרי - הוא ישר סירחון וזוהמה. התרגלנו לעולם סינתטי, ניטרלי ודל, וכולכם - רודפי הקלמנטינות (ורודפי הדגים, הביצה הקשה ועוד) - סוכנים של משטרת ריחות זו. אתם רוצים עולם סטרילי, דל ומת. עולם סינתטי ופלסטי.

חלאס. תנו לנו לאכול קלמנטינה בשקט. וכפי שכתוב במשנה במסכת סוטה חלק ממאפייני הגלות והחורבן הוא שניטל טעם וריח הפירות. קדימה, אכלו קלמנטינות בגאון! תנו לנו עולם עשיר, חי ומלא ניחוח. קרבו את הגאולה!

 


אולי יעניין אותך גם