חוק וסדר

 14 Orwell-1984-Book

דוד שמחון

1984, ג'ורג' אורוול. תרגום: ארז וולק. עם עובד – הספרייה לעם: תשע"ט.

1984 הוא אחד הספרים המפורסמים והמצוטטים בעולם. המושגים של הספר הפכו להיות חלק מהשפה ואנשים רבים מתייחסים אליו ומצטטים אותו אף שהם לא קראו אותו בחיים. הביטוי הנפוץ, שהפך גם לשם של תוכנית ריאליטי – 'האח הגדול' – קיבל לראשונה את הבמה בספר הזה. ואף על פי שהספר הזה די מיושן, ולאור העובדה שהוא הפך להיות קצת קלישאה של עצמו – הוא בכל זאת הפתיע אותי. הוא באמת ספר מפחיד מאוד. יש בו משהו מטלטל ומעורר אימה.

הספר יצא כעת בהוצאה חדשה ובתרגום חדש, והחלטתי שהגיע הזמן לקרוא אותו באמת. לראות מה באמת יש שם. ויש שם הרבה מאוד. הספר נכתב בידי ג'ורג' אורוול (שם העט של אריק ארתור בלייר) ב-1949 בלונדון והוא מספר על המתרחש בשנת 1984, השנה העתידית שמעבר להרי החושך. זו דיסטופיה המספרת מה יקרה בעולם של ממשל טוטליטרי מוחלט אשר נשלט בידי "האח הגדול". מקובל לומר שהספר הוא ביקורת נחרצת על המשטר הקומוניסטי ועל שאר המשטרים הטוטליטריים ששררו בעולם בשנות ה-40 של המאה העשרים, אבל בעיניי הוא הרבה יותר מזה.

הספר מספר על וינסטון, חבר החוג החיצוני של המפלגה באוקיאנה – אחת משלוש האימפריות המחלקות ביניהן את העולם. וינסטון עובד במיניסטריון האמת. הוא עובד על התאמת עיתוני העבר להווה. הוא מוודא שאם חבר מפלגה כלשהו בגד או אפילו רק סטה מן הדרך, הוא לא רק ייענש (שזו אחריותו של מיניסטריון האהבה), אלא שמו ואזכורו יימחקו מכל זיכרון ומכל מסמך. בנוסף עובד וינסטון על הטמעתה של השפה החדשה – שיחדש. השיחדש היא שפה אשר נועדה לייצר מציאות שבה לא תיתכן חשיבה עצמאית, שבה לא יוכלו מחשבות אשר בניגוד לרוח המפלגה לעלות על הדעת, פשוט כי לא תהיינה מילים להגות אותן. תמונתו אדירת הממדים של האח הגדול (גבר חזק עם שפם שחור) נשקפת מחלון ביתו של וינסטון, בעוד הטלצג – מכשיר דמיוני אשר מסוגל לשדר לכל בית בכל זמן מסרים, עדכונים ורעיונות מבית המפלגה וכן להאזין ולהביט לכל המתרחש בכל מקום, חורך את אוזנו מתוך הבית. החתרנות של וינסטון מתחילה בכך שהוא קונה בחנות לעתיקות יומן ועט ומתחיל לכתוב לעצמו. משם ואילך הוא כבר פושע. למעשה, עצם הרעיון לקנות את היומן הוא פשעחשב, שעליו משטרת המחשבות בוודאי תעלה בקרוב.

אין ספק שהספר תוקף בראש ובראשונה משטרים טוטליטריים והוא בהחלט מבהיר את הפחד הגדול מאובדן הדמוקרטיה והחירות. השילוב של הרצון לבסס את שליטת המשטר עד הקצה יחד עם היכולות הטכנולוגיות – יוצר מערכת מעוררת אימה. הספר מבהיר בצורה משכנעת מאוד למה החירות, החופש וזכויות הפרט חשובים כל כך ולמה צמצום שלהם אינו פגיעה מסוימת באיכות החיים – אלא פגיעה דרמטית בעצם היכולת והרצון לחיות.

לאחרונה אנחנו רגילים לשמוע קולות של נהי ובכי על אובדן הדמוקרטיה. קולות שבגלל חוסר אמון מסוים באותנטיות שלהן ובליבת האינטרסים שלהם – מוציאים את החשק מהדמוקרטיה ומשיח הזכויות והופכים את המלחמה על הדמוקרטיה לבעיה של צד מסוים. הספר הזה מבהיר עד כמה זכויות פרט, חירות מחשבה ואפשרות להתערבות משפטית הן דבר קריטי שמגן על כולנו בצורה עמוקה. אפשר להתווכח איך הזכויות הללו צריכות לבוא לידי ביטוי במקרים ספציפיים וקיצוניים וכן עד כמה צריך להתחשב בסל רחב של ערכים, אבל בכל זאת – בלי זכויות פרט, בלי חופש הביטוי, חופש ההתאגדות ומערכת של איזונים ובלמים שיש לה אפשרות לבלום את השלטון – אנחנו עלולים לחיות חיי חנק ומועקה שאין דומה להם. אני לא רומז כהוא זה על תהליכים כלשהם ולא מתייחס למציאות שלנו, אבל אני כן חושב שהספר גורם לחזור ולשמוח מאוד שאנחנו חיים בחברה דמוקרטית ופתוחה. זה דבר משמח שחשוב לכולנו לזכור אותו.

אבל האמת היא שמחשבה שהספר מתייחס רק למשטר טוטליטרי עם משטרה חשאית, גולאג וטיהורים היא צמצום של הספר. אפשר לחשוב בקלות על עולמות נוספים שהספר מאתגר. עולמות רלוונטיים יותר בעבורי מאשר משטר טוטליטרי.

הראשון הוא העולם הדיגיטלי שלנו. הטלצג הדיסטופי הפך למציאות שמעבר לכל דמיון בסמארטפון שלנו. יש אי שם אח גדול שיודע היטב איפה אני בכל זמן נתון, מה בא לי לקנות, אילו שאלות מעניינות אותי, כמה כסף יש לי, את מה שאני כותב ברגע זה ועוד ועוד. האח הזה ככל הנראה לא מסתפק באיסוף מידע אלא הוא גם סוחר בו ובכך ממשטר אותי לצרכיו. כל זה בפה רך. בלי לגרום לי להרגיש כבול ובלי להשתמש במשטרת מחשבות שכירה. בעצם כולנו משטרת המחשבות של כולנו ואנחנו לא פחות אפקטיביים ומעוררי אימה. הספר הזה לא מרגיע בעניין הזה, כי המציאות שלנו באמת שברה את התחזיות. אז תילחצו קצת. זה לפחות יעורר שאלות ומחשבות מחודשות על המציאות שלנו.

מהרבה בחינות הספר מאתגר עוד מרחבים רבים שבהם קיימת שליטה ודיכוי ובכך הוא באמת הופך לספר בעל חשיבות רבה כמעט לכל אחד. אז עכשיו הוא גם בתרגום חדש וגם באריזה חדשה. הגיע הזמן להשלים את החובה הזו.

המסע לאתיופיה – בעקבות ביתא ישראל, יוסי ורותי אנטהון טורצקי, כתיבה: חיים אקשטיין, איור: אלחנן בן אורי. ידיעות ספרים: תשע"ט.

הספר מספר על מסעו של יוסף הלוי מטעם ארגון כי"ח – כל ישראל חברים, מצרפת לאתיופיה. מטרת המסע היא להכיר לעולם היהודי באירופה את יהדות אתיופיה ולבחון כיצד אפשר להושיט לה יד ולסייע. המסע של יוסף הלוי רצוף סכנות ומתח, ובדרך לא דרך הוא מצליח לסייר בכפרי ביתא ישראל ברחבי אתיופיה ואף לשוב בשלום לצרפת כעבור חודשים רבים. המפגש שלו עם הקהילות מרגש ומיוחד במינו בכל פעם. הרגע שבו מגיע יהודי לקצה העולם ופוגש יהודי אחר ושניהם מגלים שהם בעצם אחים לאותה ברית – הוא רגע נוגע ללב ומחזק משהו בסיסי מאוד בזהות שלנו. בכל מפגש מעמיק יוסף הלוי את ההיכרות שלו עם המנהגים והתרבות של הקהילה היהודית באתיופיה – עם חג הסיגד, עם הלכות השבת, עולם הטומאה והטהרה, אופי התפילה ועוד ועוד. הוא מגלה עולמות חדשים של קדושה ושל מסירות נפש שהוא לא הכיר. עם כל אלה הוא חוזר לאירופה – עם ההבנה שיש כאן קהילה מופלאה, שבתנאים קשים מאוד שמרה על מורשת יהודית לתפארת.

הבחירה לספר את סיפורה של הקהילה האתיופית דרך מבטו של היהודי מצרפת – אדם לבן מאירופה – היא מורכבת. מצד אחד, למה עוד פעם צריך את המתווך הלבן? למה הוא החזק והם החלשים? יש קושי אמיתי בכך. ומצד שני, יש בכך גם בחירה חשובה: ללמד את הקוראים שפחות מכירים לא רק על הפלא והקסם של יהדות אתיופיה, אלא לעשות זאת דרך עיניהם שלהם. ובעיקר – ללמד אותם כיצד להביט על יהודי אחר – בהתרגשות, בחום, באחווה ובמבט מלא סקרנות ופלא. הספר לא רק מלמד על קהילת ביתא ישראל, הוא גם מלמד אותנו איך להסתכל על קהילות אחרות מאיתנו ובפרט על הקהילה האתיופית. קהילה שלצער הלב מקבלת מדי פעם גם מבטים אחרים. וחוץ מכל זה, הספר פשוט מבוסס על סיפור אמיתי, שמצליח גם ללמד אותנו המון וגם להיות מותח ומסעיר.

נקודה אחת חשובה מאוד שעולה מהספר מחזקת שוב את החיבור הנכון כל כך בין יום ירושלים לבין יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. האהבה, הכיסופים והתשוקה שיש בספר ובקהילה לירוסלם, והאכזבה האדירה מכך שהיא טרם בנויה ושלמה – מכניסה בכל השיח על ירושלים ועל יום ירושלים הרבה רגש פשוט של אהבה. זו מתנה נפלאה של הקהילה ליום ירושלים שכדאי לקבל בזרועות פתוחות.

זה ספר קומיקס נפלא. מלא רוך ואהבה. מצויר ביד עדינה ומדויקת. מרשים כמה אפשר לשחק בהבעות פנים באמצעות קומיקס. הילדים והמבוגרים ירוויחו בהחלט. מומלץ מאוד.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם