Print this page

חידת יוסף ובן מתתיהו Featured

 12 booksss

וגם כמה מונחים שפשוט לא קשורים לשיח סביב הזהות המינית והמשפחה

ניצוצות של עתיד, צופיה בלומן. ידיעות אחרונות:תשע"ט.

פנינה שמחון

זהו רומן היסטורי לבני הנעורים, וככזה הוא טוב ושווה קריאה. הרומן חוזר אל ימי המרד הגדול ברומאים, אל דמותו המורכבת ומעוררת השאלות של יוסף מתתיהו בתפקידו כמנהיג המרד בגליל. הרומן עוקב אחר המרד, כישלונו ותוצאותיו.

הסיפור כולו שזור בסיפורה של יובל, צעירה בת זמננו, שמאז שהייתה צעירה היו היא ובן הזוג שלה מרותקים אל דמותו של יוסף בן מתתיהו. בן הזוג של יובל נהרג במבצע צוק איתן, ויובל נשארה לבד עם הזיכרונות ועם השאלות. היא אוספת את כוחותיה ויוצאת למסע אל העבר שמוביל אותה אל ההווה ואל העתיד שלה. העבר מצליח להבהיר לה שאלות מההווה.

אין ספק שדמותו של יוסף בן מתתיהו היא דמות מרתקת. זכויותיו וחובותיו עומדות לו מצד אחד, ומצד שני קשה להישאר אדישים כלפיו. הוא מסוג האנשים שאו שמעריצים אותם או בזים להם. לא רבים האנשים שנרשמו על דפי ההיסטוריה, ומעטים מהם עוד יותר מי שהחליטו איך ומה יירשם על דפיה. והנה לפנינו אדם שעל כתביו מתבסס רוב הידע שלנו על תקופת המרד הגדול וחורבן הבית. נרצה בזה או לא, הוא החליט מה ייזכר ומה יישכח, אילו דמויות ייצבעו באור חיובי ואילו באור שלילי ואפילו מה נחשוב עליו, כי הוא הכניס את עצמו לעלילה כגיבור ראשי.

אז מיהו באמת האדם הזה שהצליח לסחוף אחריו את אנשי הגליל אל המרד ולהביאם לידי כמה ניצחונות מרשימים, הוביל אותם אל התאבדות המונית, יצא בחיים מאותה התאבדות וגם דאג לספר על כך?מיהו יוסף בן מתתיהו?מצד אחד יש לו הזדהות עמוקה עם העם היהודי, מצד שני לאחר כישלון המרד שינה את שמו ליוספוס פלביוס ועבד ברומא ככותב דברי ימי הקיסר, ומצד שלישי הוא מפאר בכתביו את היהודים ואת רוחם העזה במרד כנגד הקיסר שהוא משרת.האם טובת העם היהודי היא שעמדה לנגד עיניו או שמא טובתו האישית?

אז מיהו באמת האדם הזה שהצליח לסחוף אחריו את אנשי הגליל אל המרד ולהביאם לידי כמה ניצחונות מרשימים, הוביל אותם אל התאבדות המונית, יצא בחיים מאותה התאבדות וגם דאג לספר על כך?מיהו יוסף בן מתתיהו?מצד אחד יש לו הזדהות עמוקה עם העם היהודי, מצד שני לאחר כישלון המרד שינה את שמו ליוספוס פלביוס ועבד ברומא ככותב דברי ימי הקיסר, ומצד שלישי הוא מפאר בכתביו את היהודים ואת רוחם העזה במרד כנגד הקיסר שהוא משרת.האם טובת העם היהודי היא שעמדה לנגד עיניו או שמא טובתו האישית?

מעניין אותי לחשוב אם היום, בעידן שכל כך הרבה מלל נכתב, יוכל מישהו לקבל אחריות רחבה כל כך להיסטוריה של ימינו. הארכאולוגים שיחקרו את ימינו ימצאו כל כך הרבה מילים, ספרים וקבצים. אני תוהה באמת: איך הם יוכלו להפוך את זה לסיפור נושא משמעות? ומצד שני, מה המחיר שאנחנו כעם משלמים על התלות שלנו בהיסטוריה הכתובה בידי יחידים? מה פספסנו? מה בעצם היה אחרת לגמרי? אילו נקודות מבט אנחנו לא רואים? אני חושבת שהשאלות האלה העסיקו גם את בלומן בכתיבתה.

את הספור ההרואי הגדול של המרד הגדול הצליחה בלומן להוריד אל חיי היום-יום של הכפר יודפת שבגליל. קשה להישיר מבט אל ההיסטוריה ללא כלים להחזיק בה. ללא מקום שבה היא מתרחשת. איך אפשר לתפוס מהו כפר שעומד במצור ואז נחרב? איך אפשר להבין מהי גלות?הדמויות של בלומן מאפשרות לנו להזדהות עם ההתלבטויות הקטנות והגדולות של אנשים רגילים כשהם חיים את משק כנפי ההיסטוריה.

יש בספר המון התעסקות בשאלות גדולות מאוד של חיים וכבוד. אם שווה לחיות חיים ללא כבוד תחת כיבוש זר או כעבד בגלות (או כבוגד הכותב את דברי הקיסר הרומאי), או שיש מקרים שבהם המוות ההרואי מכבד יותר מן החיים. את השאלות האלה בלומן מציבה כרלוונטיות גם היום דרך דמותו של יובל דרורי, הלוחם ההרואי שנפצע בקרב וחי 'חיים ללא כבוד', פצוע סיעודי. מה אני אגיד לכם, השאלות האלה של מוות הרואי וכבוד וחיים הן שאלות שאני מרגישה מולן רתיעה. אני מרגישה שהן יוצרות שיח שמקדש את המוות על פני החיים. הערכתי את זה שבלומן בנתה את דמותו של חנניה, אחד הגיבורים, כדמות של אדם שמגיע אל השאלות הגדולות האלה ממקום מפוכח לאחר שאיבד את אשתו הצעירה. מכל הדמויות הזדהיתי יותר עם הדמות שמתייחסת אל המוות כאל אפשרות נוראה. פשוט כך.

כשהייתי ילדה אהבתי מאוד לקרוא רומנים היסטוריים. אני אוהבת היסטוריה. היא מעניינת אותי, כמעט כל תקופה ומקום. הרומנים ההיסטוריים אפשרו לי להיכנס לתקופה ולהרגיש אותה מבפנים. גם את 'ניצוצות של עתיד' קראתי בעניין, אבל היום כבר קשה לי יותר לתת אמון מלא ולהרגיש את התחושה ההיא מהילדות כאילו אני ממש בתקופה אחרת, ואני הרבה פחות מתמסרת לפיתולים ספרותיים שמפגישים בין עבר, הווה ועתיד. ועדיין, גם כקוראת מבוגרת הוא עורר בי מחשבות. מעניין אם אנחנו חיים עכשיו משהו שבעוד אלפיים שנה מישהו ירצה לספר עליו. אם יש עכשיו איזה אירוע שנראה לנו שולי אבל יירשם בדפי ההיסטוריה.

 

"ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה", להיות עם נורמלי וכו'

(לא ביקורת ספרים. לכבוד יום הלשון העברית)

מאחר שמדובר בתחום של מילים, והפינה הזאת והכותבים בה עוסקים הרבה מאוד במילים ובמשמעויות שלהן, אני רוצה רק להציע הצעה קטנה מתוקף היותי קורא של מאות אלפי מילים בשבוע ועשרות ספרים בשנה.

זו עצה אחת קטנה לכל מי שבוחר לקדם את ערכי המשפחה ולהיאבק באידאולוגיה להט"בית וקווירית. אני לא בטוח שזה המאבק הכי נכון עכשיו, ואני גם לא בטוח שהוא יעיל באופן הזה. אבל למי שכן בוחר לעסוק בנושא ולהתנגד לאידאולוגיה של זהות בחרנית (כלומר שכל אחד יכול לבחור את הזהות שלו מתי ואיך שהוא רוצה), ואני בהחלט מבין את הרצון ואת החשש בנושא, העצה הפשוטה שלי היא זו: די להשתמש בשלוש המילים נורמלי, טבעי ובריא. בעיניי המילים הללו ממש מזיקות לשיח האידאולוגי. לא כי זה לא נשמע טוב אלא כי זה בכלל לא העניין.

היהדות מעולם לא ניסתה להיות נורמלית או טבעית או בריאה. הבחירה במילים האלה גם לא נכונה, גם מעליבה אנשים וגם מסיחה את הדעת מהדיון החשוב: הדיון האידאולוגי. דיון שבו יש לרבנים ולאנשי רוח יתרונות, בשונה מהדיונים האחרים. מי שיודעים מה נורמלי אלו סטטיסטיקאים או טבלאות רייטינג. מי שיודעים מה טבעי אלו ביולוגים, ומי שיודעים מה בריא אלו רופאים או מרפאים

נורמלי הוא מושג סטטיסטי שלא אומר שום דבר בעל משמעות חיובית או שלילית. טבעי הוא מושג מעורפל שכנראה מתאר מציאות ביולוגית שלאו דווקא אומרת משהו מוסרי. בריא משמש כאן בעיקר כדי לומר 'לא חולה', ואני לא חושב שהיהדות התייחסה לנטייה חד-מינית כאל מחלה או סטייה, היא התייחסה לזה כאיסור (למעשה, לא לנטייה). ככלל, התורה לא עסוקה בלאסור על מחלות, למשל צרעת. אין איסור לחלות בצרעת.

היהדות מעולם לא ניסתה להיות נורמלית או טבעית או בריאה. כל הקיום של העם היהודי נשען על אי-נורמליות וחוסר טבעיות. גם לא תמיד היה הכי בריא להיות יהודי. נורמליות, טבעיות או בריאות אינן ערכים או מצוות ביהדות. שמירת שבת, לדוגמה, היא לא מעשה נורמלי או טבעי. רוב העולם לא עושה זאת, ובעלי חיים אינם מדליקים נרות.

הבחירה במילים האלה גם לא נכונה, גם מעליבה אנשים וגם מסיחה את הדעת מהדיון החשוב: הדיון האידאולוגי. דיון שבו יש לרבנים ולאנשי רוח יתרונות, בשונה מהדיונים האחרים. מי שיודעים מה נורמלי אלו סטטיסטיקאים או טבלאות רייטינג. מי שיודעים מה טבעי אלו ביולוגים, ומי שיודעים מה בריא אלו רופאים או מרפאים. אולי מישהו חושב שהמושגים האלה ישכנעו אנשים שאין להם חיבור אידאולוגי או דתי. אם זה לא נכון, זה לא עובד. זו אפילו התנשאות על הקהל שמנסים לשכנע.

אני מציע לדבר במושגים רלוונטיים מאוצר המילים היהודי ולא לנסות לדבר במושגים לא קשורים שמערפלים את השיח, מרדדים אותו ומכניסים הסברים שלא מחזיקים מים. ככה יהיה אפשר להתחיל לדבר ולחבר אנשים ולא רק לתקוע להם אצבע בעין.

 

אולי יעניין אותך גם