סיפורו של קרנף Featured

 10 books
מצעד האיוולת היהודי, אמוץ עשהאל. ידיעות ספרים: תשע"ט.

דוד שמחון

זה ספר לא פשוט לקריאה. ספר מטריד מאוד שלוקח את כל הסיפור של ההיסטוריה היהודית ומסובב אותה לגמרי. מהתנ"ך ועד ימינו. פתאום כל מה שחשבתי שהוא טוב והייתי גאה בו הוא בעצם הרע והבעייתי, וכל מי שחשבתי שהוא מהרעים הוא מי שבעצם ניסה בכוחותיו הדלים לשנות את הכיוון ולעצור את רכבת האיוולת היהודית. לא קל להסתכל על הדברים אחרת, ולפעמים זה בעייתי באמת, אבל זה מרתק ומיוחד.

הספר משנות ה-80, 'מצעד האיוולת' של ההיסטוריונית היהודית אמריקנית ברברה טוכמן שהספר הזה מתייחס אליו בשמו, זכה לפופולריות עצומה, ושמו נעשה למטבע לשון. ברברה טוכמן מראה כל מיני מקרים בהיסטוריה האנושית שבהם מנהיגים וציבורים פעלו במודע נגד האינטרסים שלהם עצמם. אולי אתם מכירים את זה על עצמכם: כשיש איזו סיטואציה שאתם עושים מעשה טיפשי שברור לכם שהוא טיפשי ושהוא יזיק לכם, ואתם עדיין צועדים אליו בעיניים פקוחות בעוד צלילי האזעקה הפנימיים שלכם פועלים.

טוכמן מביאה דוגמאות רבות – והמפורסמת והאחרונה שבהן היא התנהלות האמריקאים במלחמת וייטנאם – שבהן לא הצליחו הציבור וההנהגה לעצור התנהלות שהם הובילו אף שהיא הזיקה להם עצמם באופן דרמטי. זו כמובן פרשנות, אבל היא מעניינת וחשובה.

הספר הזה, 'מצעד האיוולת היהודי', עושה צעד נוסף בתאוריה הזו. הוא לא מנסה רק להראות פעמים שבהן מנהיגים יהודים פועלים בהרסנות כלפי האינטרסים שלהם עצמם אלא מצליח לזהות את חוטי השדרה של האיוולת היהודית. את הטעויות היהודיות הקבועות והעתיקות שכמובן ממשיכות להפעיל אותנו גם כיום. טעויות שהובילו את העם היהודי למשברים הגדולים שלו.

בגישה ביקורתית מאוד עשהאל חושף את התבוסתנות היהודית ואת הקלות שבה ויתרו היהודים על הנכסים החשובים ביותר שלהם: העם כולו, הארץ והממלכה הישראלית. ולמרות שהספר לא קל הוא מלא באהבה לעם היהודי ובאכפתיות אליו. וזו דרך טובה לגשת לדברים

 

באופן כללי עשהאל מזהה כמה טעויות קבועות שנשענות על תפיסות עמוקות ושגויות של העם היהודי ומנהיגיו מכל הדורות:

הפלגנות – המוכנות הקבועה להתפצל ולקיים עם שאין בו סולידריות בסיסית בין השבטים בו. חוסר אחריות הדדית ואדישות של חלקים בעם כלפי גורלם של אחיהם. זה לא חייב להגיע למלחמות אחים, אף שגם כאלה יש בהיסטוריה שלנו. מדובר בתפיסה נרחבת שמעדיפה תמיד אינטרס שבטי צר על פני אינטרס לאומי רחב. ההתפלגות בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל היא הדוגמה הקיצונית והטרגית שמוסברת בספר שלב אחרי שלב. מפתיע אותי כמה הייתי בעצמי אדיש להתרחשות הנוראה הזאת בתנ"ך, ונראה שהיא לא הסתיימה שם.

אנרכיסטיות – התנגדות עמוקה לכל צורה של שלטון וסדר. תחושה שהעם היהודי יכול להיות כפוף באופן ישיר לא‑לוהים, וממילא כל צורה של שלטון של יהודי על רעהו היא בעיה. האנרכיסטיות הזאת החלישה מאוד כל שלטון יהודי ושוב ושוב גרמה לעם היהודי לאבד עצמאות, לפעמים לגמרי ולפעמים רק לרוקן את העצמאות מתוכן.

ניתוק מהארץ – תפיסה עמוקה שבעצם העם היהודי רוחני מדי בשביל ארץ מסוימת. שהעם היהודי הוא מקרה מיוחד ושהוא מסוגל להתקיים ללא ארץ ממשית. כל התסביך שלנו עם הפיזיות והגשמיות היא בעצם תוצאה של הזלזול היהודי במרחב פיזי. חלק מהניתוק מהארץ נובע גם מניתוק מהזמן היהודי, כלשונו של עשהאל, שבא לידי ביטוי בבניית לוח שנה קבוע לחודשים ומועדים. לוח שנה שאינו תלוי מקום ובעצם מאפשר לכל יהודי לחיות היכן שירצה.

כל אלה ועוד הם בעיניו ה'יצר הרע' היהודי בכל הדורות. בגישה ביקורתית מאוד עשהאל חושף את התבוסתנות היהודית ואת הקלות שבה ויתרו היהודים על הנכסים החשובים ביותר שלהם: העם כולו, הארץ והממלכה הישראלית. כאמור, הקריאה בספר לא פשוטה, והספר שוחט כמה פרות קדושות. אבל בכל זאת יש בספר הזה משהו חזק מאוד. הספר עושה משהו שממעטים לעשות: להסתכל במבט ארוך מאוד ועמוק מאוד על העם היהודי. ולמרות שהספר לא קל הוא מלא באהבה לעם היהודי ובאכפתיות אליו. וזו דרך טובה לגשת לדברים.

ובכל זאת יש לי שלוש בעיות עם הספר והרעיונות שלו. הבעיה הראשונה היא שיש משהו מופלא ומושך בתאוריות היסטוריות שמסבירות פתאום הכול. יש כמה כאלה, וכשפוגשים אותן יש לרגע תחושה שהכול ברור. שפתאום יש סדר. ברור מה צריך לעשות ומה הבעיה. כאילו הערפל מעל המציאות מתפזר לרגע. זו גם הסיבה להיזהר מתיאוריות כאלה. מרוב שהן מארגנות את הכול הן גם מוודאות שהכול יסתדר איתן. הן גורמות לא לראות דברים אחרים ולהעלים מה שעשוי לערער או לאתגר את התאוריה. לעיתים זו התחושה בספר הזה, למרות שמפגש עם כמה תאוריות כאלה עדיין מאפשר להרגיש שאנחנו מתחילים להבין משהו לכל הפחות.

הבעיה השנייה והחשובה יותר היא שכשסיימתי לקרוא את הספר והתחלתי לחשוב על העם היהודי הזה וחשבתי איך היינו נראים בלי כל הטעויות האלה, לא היה לי ברור שהייתי מכיר את העם הזה בלעדיהן. אני לא חושב שאפשר בקלות רבה כל כך להפוך חולשות לאידאולוגיה במקרה הזה, אבל בכל זאת, הזהות שלי מורכבת גם מהטעויות שעשיתי. ועשיתי רבות. כך גם העם שלנו. הוא הפך להיות מה שהוא גם בגלל הטעויות שלו, גם בגלל האיוולת שלו.

בכלל, לא רק במקרה של עם ישראל, נראה לי שכל חיסרון הוא בעצם קו אופי שמכיל באופן מובנה גם יתרון, או בפשטות, זה אנחנו. פשטני מדי לראות את הדברים האלה רק כטעויות. אין לי ספק שהיו מקרים של איוולת בתולדות חיינו, והספר בהחלט מדגים את זה, אבל כל איוולת צרבה משהו בזהות שלנו, וכרגע היא חלק ממה שאנחנו. אני לא בטוח שאני מעוניין לדמיין עם יהודי שהוא רק תנ"כי. עשינו כמה דברים שווים מאז.

ההערה השלישית שלי קשורה גם לרמזים במהלך הספר וגם לסיום שלו. הספר מיישם מהר מדי את התאוריה החשובה והגדולה שלו על מציאות ימינו. די מהר הספר מסיק מי הטובים ומי הרעים כרגע. מי אוויל ומי מצליח לנתח נכון את המציאות. הייתי מעדיף שזה לא היה נכתב ככה. זה גם משדר אי-אמון בקוראים וגם עושה תחושה כאילו המטרה סומנה מראש. ואם הספר בסופו של דבר גורם לכותב או למישהו אחר להרגיש שהוא בעצם בצד הנכון ולהרגיש יותר טוב עם עצמו, זו החמצה. אותי הספר טלטל. זה הכוח שלו. מומלץ.

חד-קרן מסוג קרנף, אורית גידלי. איורים: עמר הופמן. הוצאת כנרת זמורה ביתן: תשע"ט.

פנינה שמחון

אימא של עופריקי הזמינה לה הפתעה ליום ההולדת: חד-קרן שיהיה התוספת המושלמת ליום הולדת חד-קרן שלה. מה שקרה הוא שאימא של עופריקי תכננה חד-קרן מסוג אחד וקיבלה בחבילה חד-קרן מסוג אחר. משהו גדול, אפור ומחוספס שיש לו קרן באמצע האף.

אני מדמיינת את עצמי בסיטואציה הזאת, מוקפת חבורה של ילדות עם קשתות של חד-קרן כאלה שיוצאות מהן שערות בכל צבעי הקשת עומדות ומביטות בקרנף שעומד באמצע החדר וברור שהוא לא אמור להיות שם, וברור שהוא מחריב מסיבת יום הולדת מושקעת, וברור שאני האשמה בזה שהוא הגיע. אני מדמיינת את עצמי נקברת באדמה, בוכה, בורחת הצידה ומחכה שייגמר. חושבת על כל המילים הרעות שיאמרו החברות, על הבושות שהבאתי על הבת שלי, על איך שאני אף פעם לא עושה שום דבר כמו שצריך, ואיך לא קראתי את האותיות הקטנות, ואיך לא שמתי לב, ולמה שוב עשיתי הכול ברגע האחרון ופקששתי ככה. איזו אימא גרועה אני.

אנחנו מעדיפים לפנטז על מסיבות מפינטרסט עם נצנצים וחיות קסומות, ושוב ושוב מגלים שאנחנו לא חיים שם אלא כאן, עם קרנפים אפורים ושמנים. ורובנו לא מצליחים לראות את החד-קרן שבקרנף. רובנו אפילו לא מנסים

 

המזל הוא שיש אנשים ואימהות בעולם שהן לא אני. אנשים ואימהות כמו אורית גידלי, שהיא גורו בענייני איך לחיות את מלאות הקיום האנושי בעולם שברירי ומעורער כל כך. וכשאורית גידלי כותבת ספר על קרנף מחריב מסיבות ומשנמך אימהות שהגיע למסיבת יום הולדת, אין אפשרות ללכת ולבכות בצד. יש ילדת יום הולדת שזה היום הגדול שלה. וכל סיבה למסיבה צריך לחגוג. זה הזמן להכריז: "אם זה לא משהו אחד, אז זה בדיוק משהו אחר", זה פשוט חד-קרן מסוג קרנף. ברור. לא? כך עופריקי והחברות שלה לא נותנות לשום דבר להחריב את המסיבה. בטח שלא למציאות. הן ישחקו וישירו וירקדו וישתוללו. מלאות הקיום האנושי, כמו שכבר נכתב כאן.

הילדים שלי נהנו מאוד מאוד מהספר, אבל נראה לי שאני התרגשתי מהספר קצת יותר מהם. אני לא בטוחה שהם הבינו עד הסוף את גודל הטרגדיה. הם לא הבינו מה הבעיה בזה שהגיע קרנף למסיבה. אני הבנתי ועוד איך. והתפלאתי שוב מהכישרון של אורית גידלי לגעת באצבע רגישה אך החלטית בדיוק בנקודות הכואבות ולתת מילים לקושי הגדול שמלווה כל אימא, ובעצם כל אחד. זה כישרון בלתי רגיל לראות את הקרנף ולצעוק "זה חד-קרן!" ויהיה מי שיגיד שזו התעלמות מהמציאות. אבל זו בדיוק המציאות. הקרנף הוא חד-קרן. יש לו קרן אחת באמצע האף. אנחנו מעדיפים לפנטז על מסיבות מפינטרסט עם נצנצים וחיות קסומות, ושוב ושוב מגלים שאנחנו לא חיים שם אלא כאן, עם קרנפים אפורים ושמנים. ורובנו לא מצליחים לראות את החד-קרן שבקרנף. רובנו אפילו לא מנסים. תודה לאורית גידלי על הספר הנהדר הזה ולעמר הופמן על האיורים הנפלאים ממש.

מילה נוספת לפני סיום. יהיו מי שיחשבו שפתטי להתעלם מהמציאות ולצבוע בצבעים ורודים את האפור והרע שבחיים, לחגוג ולהשתולל כשיש כל כך הרבה קושי וסבל מסביב. רק תדעו שעם השקת הספר ארגנה אורית גידלי התרמה להתארגנות של אורין קנטי ודנה אבטה, שקונות בכל חודש אוכל לגני פליטים ולמשפחות פליטים שאין להם אוכל. היא הדפיסה שטיחונים יפים עם האיורים הנהדרים של עמר הופמן, וההכנסות מהמכירות מוקדשות לתרומה. אפשר להתווכח על המיזם הזה, אבל בכל זאת יש כאן ספר שמנסה להתחבר מאוד למציאות ולחולל בה משהו. גם זה דבר. אתם יכולים להיכנס לבלוג של אורית גידלי ולהשתתף. לחיי הקרנפים.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנורמליזציה עם סודאן

  מאמר מאת יצחק וסרלאוף

בין האידיאל למציאות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם