הדרמות שמתחת לאף Featured

 6 books

דוד שמחון

דברים נעלמים, נועה גוטר שגיא. עם עובד: תש"ף.

כל כך הרבה דברים סמויים מן העין. אין לנו אלא מה שעינינו רואות, וזה מוגבל מאוד. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות?מאחורי החלונות והווילונות?מה עומד מאחורי התשובה הסתמית "הכול בסדר"? מה יושב על חדרי הלב? באמת שאין לנו איך לראות ולגלות. הרב קרליבך שר "you never know", לעולם אינך יודע. אין לנו מושג על אנשים סביבנו. זה כואב אבל נכון לא רק על הרחוקים, גם על הקרובים לנו ביותר. אנחנו יכולים רק לנחש מה קורה מאחורי דלתות השכנים. אנחנו מסוגלים רק לשער מה מרגישים הילדים שלנו, החברים שלנו, בני הזוג שלנו. לחלקם סודות קטנים ובלתי מזיקים. לחלקם סלעים היושבים על הלב ומקשים לנשום. לעולם אינך יודע.

יש רגעים ספורים של חסד, כאלה שהאוזן קשובה בהם בדיוק כשהלב נפתח. כאלה שנאמרות בהן המילים הנכונות, כאלה שמישהו מסוגל לחשוף בהם טפח מכאביו, ומישהו אחר בדיוק שם כדי לראות אותם ולתת את החיבוק הנכון. רגעים נדירים שיכולים לשנות חיים. לפעמים רגע כזה מגיע אליי עם אחד האנשים הקרובים לי. איתו מגיעה גם ההבנה – כל הזמן הזה ולא ידעתי מכלום. כבר ימים, שבועות או חודשים שהיא נעלבת מההיא או שהוא מפחד ממשהו, ואני לא ידעתי ולא עזרתי ואפילו הזקתי בהנחות שגויות שהנחתי. רק מלהיזכר ברגעים האלה אני מתחילה לבכות. כמה מעט אנחנו יודעים.

הספר היפה הזה נפתח בדלת של רכב שנפתחת באלימות באמצע רמזור, באקדח שמוצמד לעורף ובקול שמצווה "סע או שאני יורה לך בראש". הוא מסתיים בקריאה רגישה מאין כמותה שאיש לא שומע: "למה לא חיכית, קובי?" ובתווך יושב מיכה, נהג הרכב, גבר שאיבד כמעט הכול, התגרש מאשתו, פשט את הרגל וירד מנכסיו. לא פעם הוא הרהר במוות כגואל מנחם. עכשיו, כשאיום המוות התיישב לידו באוטו, הוא עובר מסע נפשי מטלטל של אחיזה מחדש בחיים.

המון רגשות דחוסים בין דפי הספר הקצר הזה. פחד ואימה, חשש וחוסר ודאות. חשבון נפש, חרטה, וגם אומץ וקבלה עצמית, יש שם הרבה כאב, נקמה, ייאוש ואובדן. ויש גם אהבה, עזרה וחמלה. החיים הם הלב הפועם של הספר הזה. הוא נוגע בחיים עצמם. דרך חשבון הנפש של מיכה, הדואג ממותו הקרב, ביחסו לנישואין שלו, לקשרים שלו עם בנותיו, למילים שמעולם לא הצליח לומר להן. ודרך חשבון הנפש הנסתר של החוטף שאותו אנחנו מכירים רק דרך העיניים של מיכה. לא יודעים מה עובר על נפשו המסוכסכת, ומה הוא מתכנן לעשות. וזה אחד הדברים המיוחדים בספר הזה. יש בו סוד. והסוד לא שם רק כדי לשמור על המתח. הוא שם כי זו תבנית הקיום. הסוד הזה שאין דרך באמת לפענח. מיכה מנסה, באמת שהוא עושה הכול כדי להבין – תחילה כדי להינצל ואחר כך כדי להציל.

מה משמעות היותנו בני משפחה, בני זוג או חברים אם אין ביכולתנו להבין זה את זה לִפניי ולפנים? אולי אנחנו צריכים להפסיק לצפות מאחרים להבין לבד, הרי אם לא נאמר, נשתף ונספר – הם לא יכולים לנחש

בחלקו השני של הספר, שממשיך את אותו סיפור, אנחנו פוגשים את אביבה, שיודעת לראות לתוך הלב של אנשים אחרים, ולהבין בחושים פנימיים על מי אפשר לסמוך ועל מי אי אפשר. וגם אביבה, מתברר, לא הצליחה לראות הכול, ונידונה לחיות עם הידיעה הזאת. בחלק השלישי אנחנו פוגשים את מירב, שפעמים רבות מדי לא רואים אותה. הספר מתרחש כולו בנסיעות משותפות ומסתוריות במכונית, דבר שכנראה לא קורה לנו לאחרונה מספיק. דברים גדולים יכולים לקרות בנסיעות.

האם חוסר היכולת לראות את הזולת בהכרח הופך אותנו לבודדים בעל כורחנו?מה משמעות היותנו בני משפחה, בני זוג או חברים אם אין ביכולתנו להבין זה את זה באמת באמת לִפניי ולפנים? אולי אנחנו צריכים להפסיק לצפות מאחרים להבין לבד, הרי אם לא נאמר, נשתף ונספר – הם לא יכולים לנחש. אין לי תשובות לשאלות האלה. הן גדולות ומכאיבות. לפעמים הן ממש טרגדיה.

אני חושבת על הימים האלה, ימי הסגר העולמי. ימים שבהם איש איש וביתו. אדם בד' אמותיו יושב. חושבת על כמה הדלתות סגורות עכשיו, על זה שכאשר אנחנו נפגשים בזום אנחנו יכולים להמציא איזה רקע שנבחר בלי להראות מה יש באמת בבית. חושבת על המסכות המכסות את הפנים ומסתירות את ההבעה. אני דווקא טיפוס שאוהב את הבית, ומחוברת רגשית לשקע שלי בספה. ממש כך, עם התה והלימון והספרים הישנים. רוב הזמן אני לא סובלת מלהיות בבית, בלשון המעטה. ברוך ה' משפחתי טובה לי, וביתי טוב בעיניי. אני מרגישה שהשהייה הארוכה בבית מדגישה בטוש זוהר את כל מה שטוב, אך גם את כל מה שרע. מי שאוכל בלי הכרה – אוכל עכשיו פי מאה, מי שקשה לו לקום קשה לו עכשיו פי כמה. זה מדגיש איך אנחנו מבלים את שעות הפנאי שלנו, עם מי אנחנו באמת בקשר ועם מי לא. זה מדגיש שוב את מה שאנחנו לא סובלים. רגישות לרעש או לבלגן מקבלת במה עצומה. וגם הבדידות מקבלת תשומת לב אדירה. אין 'חברים לעבודה', אין 'חברים ללימודים'. אין קניות, יציאות, טיולים ובילויים, אין להעביר את הזמן בעבודה. יש רק מה שיש באמת. ולפעמים מגלים שזה לא מספיק. ולפעמים מגלים שרוצים הרבה יותר. מעצמנו, מהקרובים לנו והיחסים איתם. לפעמים מגלים שאנחנו יושבים בבית על אוצר שאין כמותו. ברוך שעשה לי נס במקום הזה.

גוטר שגיא מספרת שהספר נולד מסיפור ששמעה לפני 20 שנה. סיפור המסגרת בלבד, וכל השאר – הדמויות, הרקע, האירועים – הכול פרי דמיונה. וגם זה סוג של הסתכלות על מה שסמוי מן העין. אני מניחה שהרבה מאוד אנשים שמעו את הסיפור אי אז. אולי גם אני שמעתי אותו. אבל לרוב האנשים הוא עבר ליד האוזן. אולי רפרף קצת בכנפיו, אולי התיישב על הלב לכמה ימים. וזהו. נשטף בזרם. גוטר שגיא לא נתנה לו לחמוק מהעין שלה. וזה בעצמו מעשה של אהבה. ספר נפלא.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תודה מקיר תזעק

  הטור של סיון רהב...

שני חזיונות על בית המקדש

  חזון בית המקדש של...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם