מהי הצלחה אמיתית?

13 leviteh

יובל לויטה

חברים באגד

 

בוקר מוקדם, ואני יוצא לדרכים לכיוון המכינה הקדם-צבאית בחצור הגלילית שזכיתי לעבוד בה. האוטובוס מאחר בזמן רב ואני יודע שיש לי עוד אוטובוס בהמשך להחליף, ואני הולך לפספס אותו בגלל העיכוב הזה. ואכן כשאני מגיע לעפולה אני רואה בזווית העין את הגב הירוק של האוטובוס מצחקק אליי: "חברים באגד". הנפש מתחילה להתרוצץ, לדאוג ולעשות חשבונות: "מה יהיה? האוטובוס הבא רק עוד חצי שעה.. לא אספיק... אאחר לשעורים במכינה... והיום עוד רציתי לצאת יותר מוקדם כדי ללכת לברית של חבר... וגם כשכבר אגיע אבוא בלחץ, ואיך ייראה השיעור", ועוד מחשבות והתרגשויות.

 

לאחר כרבע שעה מצאתי אוטובוס שלקח אותי לצומת גולני. אבל מה עכשיו?

 

דומי נפשי

 

לקחתי ספר תהילים להתחזק קצת מדוד המלך, ופתחתי בפסוקים: "אך לאלקים דומי נפשי... ממנו תקוותי" (פרק סב). אמרתי לה למשתוללת (לנפשי) "דומי לאלקים", מה את מתרוצצת יקרה שלי, יש ה' בעולם, ממנו כל התקווה שלך, לא מ'אגד', לא מבני אדם. "דומי", עצרי את סערתך, בואי נתקשר לה', בואי נירגע, ננוח, ניתן לו להוביל, נרפה אליו. ואיכשהו המילים נגעו בה, השפיעו עליה. איך אני יודע? היא נרגעה, נחה, נכנסה לשלווה.

 

אני מרים את עיניי מספר התהילים הקדוש, ורכב לבן עוצר לידי. הנהג מחייך אליי חיוך גדול, מי זה? תלמיד, חבר שלי! "לאן אתה צריך", הוא שואל בחמימות, ואני עונה: "לחצור". והוא ממשיך: "מצוין, לשם אני נוסע לפגוש את הנגר שלי". ישתבח שמו! בלי עין הרע התלמיד נוסע מהר, מאוד! הביא אותי עד המכינה, ואפילו הגענו עשר דקות לפני השיעור, ישתבח שמו.

 

אם העוגן והכוח שלי נובעים מכך שהדברים הסתדרו כמו שרציתי, ומחר זה לא יסתדר - מה אז?

 

 

קשר מותנה

 

ודאי שהייתי מלא הודיה ושמחה על ההשגחה הפרטית, אך לא על זה אני רוצה להרחיב כאן. כי אם העוגן והכוח שלי נובעים מכך שהדברים הסתדרו כמו שרציתי, אם מחר זה לא יסתדר, מה אז? כלומר הדרך הזו שמעוררים נשמות ע"י סיפורי נסים - "לא היו לה ילדים 900 שנה, והנה הדליקה נר ומאז כבר יש לה 15 ילדים" - בטח שהם נותנים התחזקות ותמריץ להמשך, אך זו לא דרך שאפשר לבנות עליה להתקדמות. זה כמו סוכריות לילד כדי שיבוא עוד פעם לבית כנסת. אי אפשר לבנות על זה דרך יציבה של התפתחות לקרבת ה' אמתית. אם רוצים משהו שיחזיק מעמד, שיהיה יציב, בעל כוח, הוא לא יכול להיות מבוסס על תוצאות חיצוניות - בא טרמפ, אז אני מבסוט ושמח - "יש ה'", ואם זה לא כמו שביקשתי, אני נחלש ויורד. זה קשר של קטנוּת, קשר מותנה.

 

למצוא רגיעה מלכתחילה

 

מה שה' פתח לי הוא מיקוד לנקודה שהיא שורש הדברים, שורש היהדות - אור האמונה הקדושה. "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב'). שמתי לב שעיקר ההתרחשות מבחינתי הייתה לפני שבא הטרמפ, זאת אומרת עצם זה שנפשי נרגעה, נכנסה לשלווה, עוד לפני שמשהו חיצוני קרה, זאת הייתה התוצאה העיקרית. כי ממה היא נרגעה? הרי לא היה שום פתרון מעשי ששינה את המציאות, אני עדיין 'תקוע' בצומת גולני. היא נרגעה מהאמונה והביטחון, זה עצום. זה שינוי פנימי משמעותי כל כך, שינוי בסדר ובמשקלים. כלומר: מה המשקל שאני נותן לאמונה? במצב המתוקן היא הופכת להיות המטרה העליונה, יותר מההגעה למכינה, יותר מהנוחות, יותר מהפרנסה, יותר מהכול. כולנו מאמינים בני מאמינים, אך זו יכולה להיות אמונה שכלית - באופן כללי מאמין שיש בורא לעולם. אבל עכשיו כשהאוטובוס מאחר, כשהילד עושה הפוך ממה שרצית, כשהצ'ק חזר מהבנק, כשלא קמתי בזמן, מה קורה עכשיו עם האמונה? חבקוק מדייק – "באמונתו יחיה", כלומר שהאמונה מחיה אותו, לא המציאות הנגלית לעין. הוא מקבל את הכח והחיות רק מהאמונה ולא ממה שמתרחש במציאות החיצונית. אומר רבי נחמן מברסלב: "צריך להאמין בה' יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת" (ס' המידות אמונה א).

 

מהות הביטחון

 

אדם שרוצה באמת, ומשתוקק לללכת בדרך אמונה, לא ב'רעיון האמונה', יש מדדים נפלאים לבדיקה. המדד האמתי, 'החי', של כוח האמונה והביטחון נמצא בלב, לא בשכל, שם רובנו מאמינים. "מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו" (חובות הלבבות, שער הביטחון). כלומר המדד לאמונה וביטחון הוא השקט והשלווה שיש בלב מול המצבים המשתנים. נראה שאנו לא תמיד מעזים לראות כמה האמונה לא ממש מתקיימת שם, כל אירוע שלא מסתדר כמו שחשבתי מטלטל את הנפש, ורק כשיש "מופת", או כשמסתדר הדבר החיצוני היא נרגעת (מגיע האוטובוס, נמצא פתרון לחיסרון הכספי וכו'), בשביל זה לא צריך אמונה. נראה שהאתגר היהודי הוא לחוש את השלווה והמנוחה עוד לפני שהדברים מסתדרים, "הבוטח ב'ה חסד יסובבנו", קודם אני בוטח ואחרי זה בא החסד. הדברים שמסתדרים הם כבר בונוס (הטרמפ), העיקר הוא שזכיתי באותו רגע לאמונה חיה בתוכי, שהנפש עברה מסערת רגשות לדממה, למנוחה, לא בגלל משהו חיצוני, אלא מפני שחשה את האמונה, את הקרבה הממשית אליו יתברך בפנימיות הלב, זו התוצאה העיקרית של היהודי בכל מצב, זו ההצלחה שלו, שהוא זכה עכשיו להאמין בו, באמת (גם זה ממנו), תודה ה'.

 

ידוע שלאחר הפטירה מהעולם, שואלים את האדם האם "נשאת ונתת באמונה". בעומק הדברים, ה' שואל אותנו כמה התעסקת באמונה, כמה נשאת ונתת אִתה. כל ההתרחשויות החיצוניות, האוטובוסים, העבודה, ההליכה מכאן לשם, הן רק מסעות חיצוניים ששורש פנימיותם ומטרתם הוא בירור האמונה וגילויה.

 

קצת עצות

 

ראשית יש להתעורר ולהזכיר לעצמנו - "דרך אמונה בחרתי", אני פה בשביל האמונה בה' יתברך, זו תכלית חיי. ואחרי זה מסביר רבנו נחמן שעיקר הביטוי של האמונה והחיזוק שלה הוא הדיבור אתו יתברך, "האמנתי כי אדבר". כלומר עצם העובדה שאני מדבר אתו, "אבא אני מודאג ומתוח, אני מבין בשכלי שזה ממך, אך הלב כל כך רחוק מזה, אנא חזק אותי באמונה וביטחון, שירדו ללבי ולנפשי, שתחוש שאתה כאן אִתה, משגיח ורואה אותה, אני לא יכול בלעדיך להאמין, אנא עזור לי" - עצם הדיבור הזה מוכיח שיש בך כבר "א-ביסלע" אמונה, כי עם מי אתה מדבר, למי אתה פונה? ללמוד תורה אפשר גם בלי אמונה, כי זה מעניין, אך לדבר אתו יתברך בשפה שלך, לשפוך את נפשך בשיחה כמו עם חבר טוב אמתי, כמו עם אבא, זה דורש תמימות ואמונה רבה. וכן הדיבור בעצמו מחזק את האמונה, כלומר הנפש שומעת את השיחה, ומקבלת אותה לתוכה, עד שנרגעת. בכל רגע שעשינו זאת, שדיברנו אתו יתברך – ניצחנו, הצלחנו, זו ההצלחה האמתית של היהודי. אלו חיינו האמתיים.

 

יהי רצון שנזכה לאמונה אמתית חיה, אמן.

 

.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם