טיפול בספריי

13 leviteh

יובל לויטה

קליפת רגישות-היתר

הייתי רוצה לשתף בסיפור מיוחד "משנים קדמוניות", ששינה לי קצת את ההסתכלות ביחס לגישה ולדרך, של איך לעזור לאנשים ולהשפיע באמת.

כהכנה לסיפור צריך לציין נקודה, ואני מבקש שתזכרו אותה לאורך הסיפור כדי לדון אותי לכף זכות ולהבין שהיה כאן משהו חדש מבחינתי, ושונה מאוד מהדרך שלפיה התנהלתי עד הסיפור הזה. תמיד הייתה לי רגישות גדולה מאוד לאנשים, שבאמת למדתי שזו הייתה רגישות-יתר - חשש לא לפגוע, לא להגיד שום דבר לא במקום וכו'. לכאורה, בשכל זה נראה הדבר הנכון, הדרך הנכונה להתנהל מול אנשים, להיות רגיש לכל אחד. אך מי שמעז לבדוק את נפשו מגלה שזה קצת יותר מורכב. ה"יתר" כבר שייך לתוספות, לפיצויים, הוא כבר יציאה מנקודת האמת. ה"יתר" כבר לא רואה את האחר באמת, כמו שמעדיפים לחשוב, אלא מגיע מפחדים, מנתינת משקל-יתר לסביבה, מפּחד מתגובותיה. לרוב לא מבחינים בין הרגישות שבאה מהנשמה הנפלאה שלנו, מהצורך שלה להיטיב ולהעניק חסד לכול, לבין רגישות שבאה מחסימות נפשיות. רגישות-היתר, כמו שנראה בהמשך הסיפור, לפעמים היא זו שמעכבת את היכולת לעזור באמת. אנא הצטיידו בחוש הומור ובגמישות מחשבתית ונצא לדרך עם הסיפור.

קשיים בכל תחומי החיים

ערב אחד התקשרה אחת התלמידות, ושיתפה אותי שהיא במצב לא טוב, עם קושי גדול, וצריכה עזרה. זה היה נשמע חריג. היא הייתה אישה מבוגרת, וחשתי שצריך לנסוע ולנסות לחזק ולעזור במה שאפשר. הגעתי למקום שבו היא עובדת (שהוא מקום ציבורי, פתחנו את הדלת שלא יהיו ענייני ייחוד וכו') ואז שאלתי לשלומה. מכאן התחיל סשן שלה, שהיה נראה לי אינסופי. היא סיפרה על קשיים רבים, בכל תחומי החיים, מצבים לא פשוטים, ואני חשתי שאני מתערבב אִתה, כלומר מתחיל להיכנס ממש למצב שלה ("רגישות-היתר") לרדת ולצלול לתחתיות. חשתי שכל המוחין שלי מסתלקים, "אי אי אי איזה עצבות, מוחין דקטנות", שאם זה יימשך כך עוד קצת, נצטרך להזמין מישהו שיטפל בשנינו, או חס ושלום מישהו מחברה קדישא שיחלץ אותנו, בגלל הערבוב הגדול עם נפשה ומצוקותיה. ידוע לכל אדם שעובד עם אנשים כמה צריך ללמוד לפתח מידת רוחק מנפש האחר על מנת לעזור לו באמת, ולי לא הייתה באותם רגעים שום מידה עצמית, רק כאביה וקשייה זרמו בתוך לבי ומחשבתי. חשתי חוסר אונים ושאין לי שום כיוון לעזרה, ושבאמת אני לא יודע אם העובדה שאני פה היא נכונה, אם באמת אוכל לעזור. חשבתי, אולי זאת סתם יהירות שלי שבאתי לכאן "להציל את העולם", לטפל במצב שהוא מעבר ליכולתי. אך במקום פנימי בצבצה בי הרגשה שיש כאן איזו הגזמה שלה בתיאור המצב, כמו איזו דרמה רגשית כזו שהיא עושה. זה לא היה לי ברור לגמרי, ולא נראה היה שיש מקום כרגע להזכיר כיוון כזה ואולי זה רק יעורר התנגדות וחסימה כלפיי. ובינתיים הצער והיגון במילותיה השוטפות ללא הפסקה, ממלאים את חלל החדר ואת חלל לבי.

לפתע האדם מעצמו מוצא את ההבנה, את "הנקודה ששייכת ללבו בעת הזו", שהייתה נסתרת ממנו, והצחוק הפנימי שחרר אותה. כדאי לנסות בבית.

 

להתבודד בין בני אדם

ב"ה בתקופה זו הייתי בתחילת התקרבותי לצדיק הנפלא רבי נחמן מברסלב, רופא הנשמות, וכפי שיודעים אחת העצות היסודיות שהוא שם עליה דגש היא ההתבודדות. השיחה הכנה, הפשוטה והספונטית בין האדם לבין קונו. הוא לימד שאפשר גם להתבודד בין בני אדם, בלי שאף אחד ידע וירגיש. וכך עשיתי. תוך כדי שהיא מדברת, הפניתי את לבי לשמים, בלי שאפשר היה לחשוד בי שאני מתפלל כרגע, וממעמקים אמרתי לו: "אבא תציל אותנו, אנחנו אבודים, מה עושים? אנא תן סימן".

רגע קצר לאחר הזעקה הפנימית הפניתי את מבטי לפינת השולחן, ושם ניצב לו ספריי שרותים, שמשום מה מצא את מקומו ממש לידינו ועד אותו זמן לא שמתי לב אליו. תוך כדי שעיניי מתמקדות בציורי הפרחים שעל עטיפתו, אני אומר לה': "לא יכול להיות שזה מה שאתה רוצה, אין מצב". ומיד הסחתי את דעתי מהמחשבה הפנימית שה' שלח לי. אך מחשבה שבאה מה', לא עוברת במהרה מהלב. אני אומר לו יתברך בפנים, "אין מצב ריבונו של עולם, שאני עכשיו מתיז פה עם הספריי, זה פשוט לא קשור למה שמתרחש עכשיו, אני לא יכול לעשות לה את זה, היא תחוש זלזול וחוסר כבוד למצבה, זה יכול לפגוע ברגשותיה". אך ה' לא מתרשם מרגישות-היתר שלי, וממשיך לדחוק אותי לכיון המוזר הזה. "טוב", אני אומר לו, "אבל זה על אחריותך, אני לא לוקח אחריות על זה". וכך בלי לחשוב יותר, ידי נשלחו בטבעיות לעבר "הספריי הקדוש", ואחת, שתיים, שתי התזות של ריח "בעייתי" מילאו את חלל החדר. ובלבי: "נו, מה עכשיו?"

הנקודה שקלטתי שם הייתה שלא תמיד הכי נכון רק לשתף פעולה עם הקשיים והבעיות שאדם עובר, לפעמים הבקשה הפנימית שלו היא עזרה להשתחרר, לצאת מהמקום שנכנס אליו, מההרגל שלו

האשה היקרה מתחילה להשתעל, ונראית כמו נחנקת ("אבא, אמרתי לך שזה רעיון לא טוב"), ואני במתח גדול שואל לשלומה בזהירות. והנה השיעול הופך לפתע, בנסי נסים, לצחוק מתגלגל שאי אפשר לעצור. צוחקת ובוכה, בכי מרפא כזה, שנראה כמו שחרור משנים רבות. ותוך כדי היא אומרת לי בדמעות צחוק ובבדיחות הדעת: "הגזמתי קצת עם סיפורי הצרות שלי, אה?" ואני ממשיך את רוח הצחוק: "ממש הגזמת!" והיא אמרה שתוך כדי הצחוק והבכי היא קלטה שזה ממש סיפור חייה, ההגזמות הללו, ואיך התרגלה למשוך כך את תשומת הלב, ליצור קשרים וקרבה דרך כאב, דרך קושי. עוד ועוד הבנות נשפכו ממנה ללא עזרתי כלל, הבנות על הקשר עם הוריה ועוד. לאחר שהודתה לי, אמרתי לה שהיא לא צריכה להודות לי אלא לספריי, לרבי נחמן, לה', כי טוב.

הנקודה שקלטתי שם הייתה שלא תמיד הכי נכון רק לשתף פעולה עם הקשיים והבעיות שאדם עובר, לפעמים הבקשה הפנימית שלו היא עזרה להשתחרר, לצאת מהמקום שנכנס אליו, מההרגל שלו, ולא בהכרח "הנהון פסיכולוגי" מבין ומכיל או הזדהות עם כל פרט בסיפורו הם הדבר שיעזור. באמת לאמתה, את השטות הזו של הספריי העזתי לעשות בזכות רבנו נחמן. הוא גילה לי את היסוד והסוד הזה של ה'צחוקים', או איך שהוא קורא לזה: "מילא דשטותא". זו עבודה שמבוססת על חכמת לב עצומה, שחכמינו ז"ל קראו לה "בדיחא דעתא". החכמים היו משמחים את עצמם לפני הלימוד כדי לפתוח את הלב והדעת, לקבל השראה ולהפנים את הלימוד בעומק יתר (מסכת שבת עז). רבי נחמן מסביר שכשאדם במצוקה, זאת באמת תוצאה של חוסר יישוב הדעת, ואז יש לו עצבות והמוח תפוס. אז איך יגיע ליישוב הדעת, לרגיעה ולאיזון פנימי? אומר רבי נחמן שהדרך היא ע"י "בדיחא דעתא שהוא דבר גדול, דהיינו שמקשר השמחה למוחו ודעתו, ואזי המוח משוחרר, ויש לו יישוב הדעת" (ליקוטי מוהר"ן י חלק ב).

מאז התחלתי להשתמש בזה רבות, בעיקר מול עצמי. כשאני חש תקיעות או כבדות מול מצבי החיים המזדמנים, אני מנסה להצחיק את עצמי, לשחרר את מוחי. וכן במפגשים עם הנשמות ובשיחות מזדמנות - כאשר אני מזהה עצבות-יתר, כבדות, ואפילו אם האחר אומר מילים רוחניות מאוד אך אני חש בתוכי שהוא תקוע וחסום, אז אני מתפלל תפילה פנימית, וברגישות (לא יתר) מבדח אותו, מצחיק אותו, מחפש לעזור לו לשחרר את מוחו, את לבו, ובפלא כמו ב"סיפור הספריי", לפתע האדם מעצמו מוצא את ההבנה, את "הנקודה ששייכת ללבו בעת הזו", שהייתה נסתרת ממנו, והצחוק הפנימי שחרר אותה. כדאי לנסות בבית.

 

 

b7underdos5

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם