מנפשי אל בוראי

13 leviteh

יובל לויטה

כמה לומדים שיתפו, בקבוצות שונות, נקודה משותפת שעלתה וקשורה לוואטסאפ ("מה למעלה"). הוסבר לי שכאשר שולחים הודעה, אתה יכול לראות אם ההודעה שלך נקלטה אצל הנמען. כלומר הוא לא יכול לספר סיפורים שלא קיבל וכו'. ואז מה קורה בנפשך? שלחת הודעה חשובה לאדם, והנה עובר הזמן, ועוד, ועוד... והוא לא שב אליך. אין כבר אפשרות ללמד זכות פשוטה שהוא לא קיבל את ההודעה, הרי יש לך סימן שהוא כן קיבל.

אינני בא לערוך דיון על נושא הטלפונים המשוכללים, יתרונות וחסרונות וכו'. אותי מעניינות התגובות הנפשיות - מה קורה בתוכנו, בנפשנו, מול ענייני העולם הזה: "לחיות מבפנים", לחזק את הקשר עם הפנימיות שלנו, ללמוד את התגובות הספונטניות של נפשי, על מנת לשחרר חסימות ודברים מיותרים שחקוקים בה שלא מאפשרים את הקרבה האמתית לעצמי, ולסובב אותי ובעיקר אל ה' יתברך. כמו שמדריך אותנו בעל "נועם אלימלך": "צריך מתחילה לחשוב בחלק הניתן לו ממעל והוא הנפש שלו, מה היא, ואיך היא פועלת... אבל כשאין יודע את עצמו הוא מחוסר ידיעה גם כן בבורא ברוך הוא, מכיוון שאפילו עצמו הוא אינו בוחן" (פ' ואתחנן).

אין קול ואין עונה

תגובה אחת ששיתף אותי בה איש רציני, מוביל פרויקטים גדולים, אדם שנראה חזק ולא מתרגש מכלום. הוא סיפר לי שניסה לשלוח לאדם קרוב הודעת וואטסאפ, פעם ופעמיים, והוא לא חזר אליו, אין קול ואין עונה. ואז התחיל אצלו מאבק פנימי נוקב על טיב היחסים ביניהם. מידת הדין אמרה שהוא לא מכבד, שרק כאשר הוא צריך משהו הוא עונה או מתקשר, ושהוא חושב רק על עצמו. מידת החסד ניסתה לפעול אך לא ממש מצאה מילים. הוא חש עלבון שהפתיע אותו (גם מולי לקח לו זמן להגיד את זה). לאחר יומיים או שלושה ראה הודעה נכנסת מחברו. מה מתרחש בנפשו עכשיו? ללמד אותו לקח! הוא קבע לעצמו שלא יענה, לעורר אותו קצת שיתאמץ בשבילו. נו, וחברו לא הרים את הכפפה, לא ניסה להשיג אותו כמו שהוא ציפה. והנה כדור השלג הלך והתעצם: "זה ממש כמו שחשבתי", הוא אמר לעצמו, "הוא פשוט משתמש בי, בידע שלי וביכולות, אין כאן שום הדדיות, שום קשר אמתי". כבר חודש יש נתק וחסימה בקשר. חברות של 15 שנה הולכת ומתפרקת חלילה.

המציאות של הניסיון הזה בזכות הוואטסאפ, ניסיון של ההודעות שנשלחות אך אין תגובה חזרה – היא מציאות שמעמידה אותנו מול נקודה של מבחן ובדיקת המקום והערך האישי הפנימי שלנו. כמה הוא בנוי, כמה יציב, כמה עדיין תלוי באנשים ובמצבים

אישה אחרת אמרה שכאשר לא חוזרים אליה לאחר הודעה ששולחת היא חשה כמו שקופה, שלא רואים אותה, ושהיא לא מספיק חשובה לחברתה. וזה מעורר אצלה כעס גדול.

אחר אמר, שלאחר ההרגשות הלא נעימות שחש במצב כזה כלפי ידיד, הוא מיד ניתק את האפשרות הזו של הוואטסאפ כדי לא לחוות זאת שוב.

וספרתם – לכם

כל אחד שרוצה באמת לתקן את נפשו, רוצה לפגוש את החיים הפנימיים של המציאות, שבעומקם נמצא לא פחות ולא יותר מאשר הבורא ברוך הוא בכבודו ובעצמו – נדרש להיות ערני. זו ערות של ההכרה והמודעות, "חייב אדם לראות את עצמו". לרוב הערנות ונקודת המיקוד היא כלפי המציאות החיצונית, האדם שמולי, הטלפונים, וכו'. ולכן גם בשיחות עם האנשים לרוב מדובר על הנושא החיצוני, "הטלפונים לאן?" "הנוער לאן?" וכן הלאה.

ומה קורה בנפשנו? שם בפנים זה ממש שונה ומופלא אצל כל אחד. לכל אחד יש גילוי והתפעלות נפשית שונים מול אותה מציאות חיצונית, והיא היא העיקר. "רחמנא ליבא בעי", הקב"ה רוצה את פנימיות לבבנו, זו הנקודה שהכי מעניינת אותו, ונראה שהגיע הזמן שגם הכי תעניין אותנו. כמו שאנו אומרים בספירת העומר: "וספרתם לכם": מסביר רבי נחמן – לכם דווקא, לכל אחד באופן אישי יש נקודה פנימית שעולה מנפשו והיא חלקו בתיקון, ולא ההתרחשות החיצונית. חכמי הסוד מסבירים לנו שהמציאות החיצונית נערכת כמעין מראה שמאפשרת לאדם לגלות דברים לא פתורים בנפשו, דברים שדורשים השלמה ותיקון, וכן במקביל לגלות את גדלותו ואת ייחודו הפנימי.

תלוי

המציאות של הניסיון הזה בזכות הוואטסאפ, ניסיון של ההודעות שנשלחות אך אין תגובה חזרה – היא מציאות שמעמידה אותנו מול נקודה של מבחן ובדיקת המקום והערך האישי הפנימי שלנו. כמה הוא בנוי, כמה יציב, כמה עדיין תלוי באנשים, במצבים. זו מתנה גדולה, ואני מזמין את כולנו לבדוק את תגובת נפשנו ואת הקשר האמיתי הפנימי שלנו עם ה' יתברך. כמה אתה באמת משועבד רק לה'? בוטח, שקט? עד כמה הלב פתוח גם אם יקיריך לא חוזרים אליך, וכן כמה אתה סוער, ונסגר מתגובותיהם של האנשים - זו התחלה נפלאה לבירור פנימי.

אבא, למה אתה לא עונה?

התבוננתי עוד במציאות הזו, של שליחת מסר ואין תגובה. זה משקף גם תפילות רבות שלנו אל ה', על נושאים שונים ומגוונים, שהן כמו הודעת וואטסאפ ששלחנו לה', והנה לדאבוננו, לא התקבלה בחזרה שום תגובה. זה ניסיון גדול - איך אני נשאר עדיין מאמין ובוטח, איך אני לא כועס על ה', איך אני לא מדמיין שהוא שכח אותי, איך לחוש שאני עדיין אהוב ורצוי, אף על פי שאין תגובה כביכול. זה מחייב הרבה כוח של אמונה, וזה כידוע עיקר הניסיון שלנו כאן בעולם. זה אמנם ידוע, אך בעיקר בשכל, וממש ממש צריך להשיב את זה אל הלב. על אמונה צריך לעבוד כל הזמן, בכל מצבי החיים.

אומר רבי נחמן: "מי שאינו מכין את לבו אינו יכול לבוא לאמונה". כדי לבנות אמונה אמתית, חיה, יש "להכין את הלב", איך? מול מצבי החיים השונים שה' מזמן לנו (שזה יסוד האמונה הפרטית) יש להיות ערניים ללבנו - מה אני מרגיש עכשיו? לא "מה אני חושב שאני אמור להרגיש לפי התורה", אלא באמת. ואם יש שם פחד, דאגה, חשש או כעס על אחר, או אשמה (אלו סימני חוסר האמונה) - להעלות את זה לה'. לדבר אתו על זה, "לבקש מקום" שייתן לנו יציבות, כוח, לא להתפעל מהמצבים החיצוניים. כאשר זוכים להתמיד בזה יום ביומו, בהתמדה של קשר וקשב ללב וחיבורו לשורשו, הולך ונבנה מקום חדש ונפלא בתוכנו, "פרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול". נבנה מקום שאפשר לשוב אליו, לנוח בו, גם מול מצבים קשים.

יהי רצון שנזכה יותר ויותר לאור האמונה, לאור הקשר עם לבבנו ונפשנו, מתוך ידיעה ששם נמצא בוראנו, לדבוק בו, לגאול את הנפש מאחיזותיה מתגובות האנשים, לצאת לחג של עצמאות אמתית.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם