הדרך שלי לרבי שמעון

13 leviteh

נדב גדליה

הצדיק מזמין

בסעודה שלישית זה כבר ממש מתגבר, הלב מתרגש, המחשבות נודדות. אור הצדיק, "הכוח המושך", דופק על דלתות הלב, "בוא בני", ככה לוחש לי רבי שמעון בר יוחאי, מתחיל לקרוא לי לבוא אליו, לציונו הקדוש במירון. "עוד רגע, רבנו שמעון", אני משיב במחשבתי, "רק נסיים את השבת, ניתן לה את הכבוד שלה, ומיד נראה איך נוסעים, איך מגיעים אליך השנה, אמן".

יוצאת השבת, תוך כדי שטיפת הכלים שולח מסרונים לחברים, מי רוצה לזכות לשטוף את הכלים, לשטוף את הלב והמוח מכל החכמות, מכל הערמומיות, מכל הציניות, מכל העצבות והכבדות, מכל הפחדים, לטבול במעיין של הצדיק ביום ההילולה שלו, לזכות לפגוש סוף סוף "אדם", "נעשה אדם נאמר בעבורך".

עמלק מתחיל לזנב

אך הנה אורות לבי מתחילים להצטמצם ולהתקרר ע"י תגובת החברים. "שחרר אחי, מה אתה באמת רוצה שוב להידחק באמצע הלילה באוטובוסים עם חצי מיליון יהודים, בלי לדעת מתי מגיעים?" והשני: "אני צריך לחזור עד הבוקר. לא נצליח עם כל העומס הזה". והשלישי: " כואב לי הגב", ועוד: "די אחי כבר נסענו מספיק שנים, הצדיק כבר מרוצה מעבודתנו, השנה נלמד בלילה זוהר בבית בשקט, בנחת בלי כל בית ישראל", וכו' וכו'.

"אוי אוי אוי, מה נעשה, ריבונו של עולם?" והנה מתחילים העמלקים לחוש את החולשה של האמונה שחדרה ללבי, ורוצים "לזנב בי": "אולי הם צודקים, נשחרר השנה את הנסיעה", ובכלל השנה דחו ליום אחר, הנה חלק מהדתיים החשובים אומרים שעדיף דוקא לא לנסוע, אל תהיה כבד, תעשה מחר עם המשפחה בחצר".

אוי רבי שמעון... כן כן, אני יודע, יודע, זה נקרא "מניעות". וכמו שאתה וכל הצדיקים האמתיים לימדתם אותנו, המניעות הן בשביל ניסיון. "הבא להיטהר, אומרים לו המתן". וכן שככל שהדבר יותר חשוב וקדוש יותר, יש יותר מניעות. "ועיקר גודל החשק נעשה ע"י המניעה שמזמנין לו. כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסוע לצדיק האמתי, אזי מזמינין לו מניעה, וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר, לעשות אותו הדבר. כי ע"י המניעה שמונעים את האדם, מן הדבר, ע"י זה נעשה התגברות החשק מאוד" (ליקוטי מוהר"ן סו ד).אני יודע, רבי שמעון, זה לבדוק אם אני באמת רוצה. ואז שוב בדקתי את נפשי - את באמת רוצה לנסוע לצדיק?

שאלתי חבר אחד, שאיך שהוא נכנס לקברי צדיקים הוא מיד פורץ בבכי קורע לב. שאלתי אותו - מה? איך? והוא ענה לי שלפני הכניסה לציון הצדיק הוא עושה הסכם עם שכלו: אתה תישאר כאן קצת בחוץ (תרתי משמע) ותחכה לי, אני רץ פנימה (תרתי משמע), ואל תדאג - אחרי כן נחזור ונצטמצם אליך"

עכשיו שכלי היקר, שכלי המתוק, אהב מאוד את השאלה והחל במלאכת החקירה והחפירה. "הרי הרבה מהאנשים והרבנים שאתה מכיר ומעריך לא מתחברים לצדיקים, ובטח שלא הולכים לקבריהם, אולי גם אתה קצת מגזים בעניין הזה, אחי, 'אל תצדק הרבה'"...

ניסיון נואש להסביר לשכל

אך כאן כבר ממש נעמדתי על רגליי האחוריות וצעקתי לשכלי: "די, עד כאן!" זה היתה צעקה טובה, מקורית מעומק פנימיותי.

אך אחרי זה טעיתי והתחלתי לנסות להסביר לו (לשכלי) בצורה שלו, אולי יצליח להבין: "שכלי הטוב, אתה זוכר את הפרשה האומללה של המרגלים, אתה זוכר מי ניצל מעצתם? נכון, כָּלֵב. זוכר איך הוא ניצל? אני אזכיר לך: הוא רץ לחברון, לקברי האבות, 'לקדושים אשר בארץ המה'. מה אתה רץ לאבות, כלב? אתה לא יודע שהם כבר מתו? יש שם רק מערה ואבן. מה תעשה ליד אבן? אם אתה עוד מאמין בתפילה, תתפלל פה, הרי ה' נמצא בכל מקום, למה דווקא שם? אך הוא לא הקשיב להם ורץ כל עוד נפשו בו, ברח מעצותיהם המלומדות, רץ להשתטח על הצדיקים אשר בארץ, ובזכות זה ניצל מעצת המרגלים. אם לא השתכנעת, שכלי, אומר לך עוד תורה: בפרשת ויחי על הפסוק 'ואני בבואי מפדן', זוכר את מאמר רבותינו ז"ל, 'ואקברה שם, ולא הולכתיה אפילו לבית לחם וכו', וידעתי שיש בלבך עליי. אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, יהיו עוברים שם ויוצאת רחל על קברה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: 'קול ברמה נשמע' וגו' והקדוש ברוך הוא משיבה: יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם'.

"שמעת, שכלי היקר, זה באמת מדהים, ואני כמוך תמה איך 'יוצאת רחל, ומבקשת רחמים', הרי היא נפטרה שנים קודם? הנה טמונה בעפר, מה שייך עכשיו בכי ורחמים על כל מי שבא לשם?

"אם זה היה תלוי בך ובי, אתה צודק. גם אני לא מבין את זה, אך הקב"ה בעצמו אומר 'יש שכר לפעולתך'. שכלי היקר, חקרן קדוש שכמותך, יש כאן סיפור וניגון אלוקי, הוא לא יוכל תמיד להיות מובן לך...".

אך כמובן זה ניסיון נואש להסביר לשכל מהו ציון רבי שמעון בר יוחאי, הוא לא באמת מסוגל להבין, כי קברי צדיקים הם מעל הכלים שלו, מעל הגבולות, מעל הזמן והמקום, זה קשור לדבר הכי פנימי, הכי טהור, מעל טעם ודעת, ולכן הכלים למקום זה בנפש הם תמימות ופשיטות.

שאלתי חבר אחד, שאיך שהוא נכנס לקברי צדיקים הוא מיד פורץ בבכי קורע לב. שאלתי אותו, מה? איך? והוא ענה לי שלפני הכניסה לציון הצדיק הוא עושה הסכם עם שכלו: אתה תישאר כאן קצת בחוץ (תרתי משמע) ותחכה לי, אני רץ פנימה (תרתי משמע). אל תדאג אחרי כן נחזור ונצטמצם אליך".

להינצל מהבול

אומר רבי שמעון על חיבורו ספר הזוהר שהוא כתיבת נח. "אלין אינון דקא משתדלין בספר הזוהר דאיהו כתיבת נח" (זוהר, בהעלותך). מה קרה בזמן נח? מבול יורד ושוטף את העולם ומי שלא נמצא בתיבה לא זוכה להינצל. איזה מבול, על מה אתה מדבר? אנחנו באמצע הקיץ, הכול תקין, השמש זורחת!

אומר רבי נחמן לתלמידיו אני רואה מבול גדול מתקרב, מבול של אפיקורסות, של דעות, של חכמות. זה מבול רוחני, מים של הסטרא אחרא ששוטפים את לב האדם, ומקררים אותו, גורמים לו להיות חלק לשון, חלק לב, חלק על ה'. האדם רק יוצא מהבית ומוצף במסרים, גם של תאוות וגם של הדרכות הגיוניות לכאורה: אל תהיה תמים, תיזהר, תמונות מרצדות במסך מוחנו, הכול צועק אלינו, הכול מדבר אלינו, כולם יודעים את האמת בשבילך. הכול נראה יפה ומפתה...

בתוך המבול הזה, "דומם שטה תיבה קטנה"- רבי שמעון, ספר הזוהר, קברי הצדיקים, קדושים אשר בארץ. תיבה של אמונה תמימה, פשוטה, שאותה אפשר להשיג היום רק ע"י אמונת חכמים, ע"י התקרבות לצדיקים אמתיים ואמונה בכל דבריהם הנאמרים באמת. עליהם ראוי לסמוך בשעת הדחק, שזו היא שעתנו, שעת עקבתא דמשיחא, עקבי הרגליים, המקומות הכי תחתונים שרוצים את הדברים הכי גבוהים.

פשוט נוסעים

עזבתי את המסרונים והתקשרתי לחבר אחד, שהוא פשוט ותמים (הלוואי עליי): "בוא אחי, נוסעים ל'תיבה', אין לנו בררה", והוא בא! עכשיו נוסעים לרבי שמעון, "בלי לדעת שום דבר, בלי להבין כלום, נוסעים ועוזבים את הבית, אור בהירות הדרך זורח עליכם". בזכותו נזכה לגאולה האמתית ברחמים, אמן.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם