אחי, לא לדחוק

 14 leviteh

יובל לויטה

מבוכה ואכזבה גדולה

חבר יקר משתף שחיכה זמן רב לבדיקה וטיפול רפואי מתוכנן, וידע שאחריו יצטרך זמן להתאוששות. החבר שלנו הוא איש מסודר ואחראי, וחודשים לפני המועד קבע עם מקום העבודה חופש לתקופה זו. גם אשתו התכוננה וסידרה את זמנה בעבודה כדי להיות פנויה יותר. הגיע היום המיוחל, החבר התאשפז יום לפני הבדיקה, ועכשיו הוא בצום מהבוקר ומתכונן לבדיקה, ואשתו איתו. הזמן שנקבע כבר עבר, ועוד ועוד זמן עובר... ולבסוף בא רופא בסבר פנים רציני, ואומר שהבדיקה לא תוכל להיערך היום בשל עיכוב של חולה קודם.

"מה?" נשמעה מפיו צעקה. "אין מצב, כבר שיניתי את כל החיים שלי לקראת זה". והרופא מסביר ב"נחת" מאולצת ומרגיזה, "אלו דברים שלא תלויים בנו" וכו'. גם האישה מתערבת וכועסת, ונוצר מתח ללא שום כיוון, ללא שום פתח. החבר שיתף בתסכול ובמורכבות; כרגע אין להם שום ידיעה מתי תהיה הבדיקה והטיפול שאחריה, ההורים משני הצדדים כבר משובצים לשמרטפות על הילדים הקטנים בימים הקרובים, חברים שיודעים שהוא נכנס היום לטיפול מתפללים. מבוכה גדולה, וחוסר שקט. מה עכשיו?

החבר הבין שכל ההסתכלות הזאת שאומרת שכאשר יש קושי נפשי, כל מה שנדרש לעשות הוא לעבור מצב כמה שיותר מהר – היא תפיסה שקרית. כלומר, המבוכה עכשיו, חוסר האונים, האכזבה, הם לכאורה חללים ריקים מאלוקות, ו"בוא נצא למסעדה, נחייך, ונחזור לרגשות טובים של ודאות, אמונה ושמחה" - כל זה לא באמת מהלך שלם

 

מילים רוחניות נכונות?

בדרך חזרה מבית החולים שרר "שקט רועם" בין החבר לאשתו. ואז הוא שאל: "נו, מה את אומרת?" אשתו הצדיקה רוחנית מאוד וחכמה, והיא אמרה לו את מה שיודע כל יהודי: "כל עכבה לטובה", "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", "זה רצון ה', עכשיו צריך להיכנע ולקבל באהבה את הגזרה", ועוד מילים רוחניות נכונות כאלה.

בתחילה הוא נכנס לזה, הלך עם דיבורה של אשתו, ואמר "טוב, בואי נעשה סוויץ' בראש, נבוא בשמחה הביתה, איך שנציג את זה, ככה זה יחזור אלינו מהילדים ומהסביבה. והיא הוסיפה מצידה אש התלהבות ואמרה "בוא נצא כולנו למסעדה ונחגוג". "מעולה", הוא ענה בחגיגיות.

והנה הוא יושב שם במסעדה המדוגמת, מזמינים מנה ראשונה, אחרונה, אך הוא לא שם. הלב כבד, לא נוכח. אשתו והילדים שואלים: "מה קורה אבא? תראה איזו מסעדה יפה, כולם יחד, למה אתה לא שמח?" וככל שהם שואלים יותר שאלות הוא חש רחוק יותר, לא שייך לחגיגה, ומתפתח בקרבו חוסר סבלנות גדול כלפי משפחתו. הוא חש שלא יכולים להבין אותו, וכעס על עצמו, מה אני עושה כאן, עם כל החיוכים המוגזמים האלו? הוא זיהה שעשה פה דילוג גדול מדי, לא דייק בכלל בצורך ובמקום האמיתי שלו. הוא אדם פנימי מאוד, עושה עבודה עם נפשו ולא נותן לדברים לעבור לידו ולהמשיך הלאה, אלא רוצה ללמוד מה ה' מראה לו, מה הנקודה. וכך הוא גם לימד אותי.

פגם דחיקת השעה

רבי נתן מברסלב זצ"ל מסביר מתוך פרשת ויחי: "ויקרא יעקב אל בניו". ואמרו רבותינו ז"ל ש"ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא יש במיטתי פסול, וכו". מסביר רבי נתן: "שראה שכל העדה קדושים ואף על פי כן נסתלקה ממנו שכינה שביקש לגלות את הקץ, שאז הבין מיד שאי אפשר לדחוק את השעה בשום דבר". בהמשך מסביר ש"זהו שורש הפגם של כל הצדיקים, במקומות רבים בתורה, מאדם הראשון, וכן אחי יוסף שזרקו אותו לבור, וראובן שכוונתו (במעשה בלהה) בוודאי הייתה לשם שמיים כי קינא קנאת אימו, אף על פי כן פגם בזה מאוד (בדחיקת השעה) עד שאיבד ע"י זה את הכהונה ואת המלכות" (ראו שם בהרחבה, ליקוטי הלכות, גזלה ה-י).

רבים מאיתנו נופלים בטעות הזו, דווקא בגלל הרוחניות הגבוהה של נשמות ישראל שלנו - יש שם בפנים רצון לשלמות, לדיוק אלוקי, לתיקון, לאחדות, והמציאות העכשווית הנמוכה נראית מיותרת, מזדרזים לטוב, לקדושה, ל"קץ". ודאי שזה טוב ונפלא, אך החבר חש בחוויה את המחיר של דחיקת השעה. הוא קלט שאמנם הדיבור של אשתו נכון ואמיתי (הכול לטובה, צריך לקבל ולהיכנע לרצון ה', לשנות מצב וכו'), אך יש בזה שלבים. הנפש מורכבת, היא לא מכונה של רוחניות שלוחצים על כפתור האור והנה הכול טוב. ככה זה בהוליווד. זאת דחיקת השעה, והמחיר שלה הוא הגברת הדינים והצמצום, כמו שחש החבר בדיעבד עם משפחתו, במסעדה. הוא קלט שזה לא הם, וגם לא המסעדה, אלא הקפיצה המהירה מדי שעשה ל"טוב חיצוני". הוא הבין שעליו לתת לנפש זמן, רגע "להיות", לחוש את האכזבה, את התסכול, את הכעס. זה טבעי. רגע לפגוש את התחושה ולאפשר לה לפרוק. לא לעבור מיד לדבר הבא.

חברי הבין שה"קפיצה" באה מצד הדעת הגבוהה של התיקון וההשלמה, אך חש את המחיר של הדילוג על המפגש הפשוט. הוא גילה שלא רק שזה לא מקרב ומעלה, אלא רק מגביר את התסכול והמרחק. בנוסף למה שממילא יש - הקושי הנפשי מהשינוי הלא צפוי, נוספה כעת ביקורת על עצמו, איך הוא לא משנה מצב ונשאר במקום נמוך כזה. כמו רואה את המקום שהוא רוצה, את "הארץ המובטחת" (הכנעה לה', "הכול לטובה"), ולא יכול להיכנס. זה רק מגדיל את המרחק ולא עוזר באמת להגיע אליה.

התמונה השלמה

בהעמקה גדולה יותר הוא הבין שכל ההסתכלות הזאת שאומרת שכאשר יש קושי נפשי, כל מה שצריך לעשות הוא לעבור מצב כמה שיותר מהר – היא תפיסה שקרית. כלומר, המבוכה עכשיו, חוסר האונים, האכזבה, הם לכאורה חללים ריקים מאלוקות, ו"בוא נצא למסעדה, נחייך, ונחזור לרגשות טובים של ודאות, אמונה ושמחה" - כל זה לא באמת מהלך שלם. הוא קלט שבאמת גם בתוך המהלך הנפשי ה"נמוך", גם שם נמצא ה', וצריך לתת לו להיות, לאפשר מפגש איתו יתברך מתוך זה ממש, לא לדלג. צריך לקחת כמה נשימות שם, לכבד את המקום כפי שהוא, להיות נוכח בו, בשביל שיהיה אפשר אחר כך באמת להתקדם ולעלות.

התמונה השלמה של גילוי האלוקות מצטיירת דווקא במפגש עם מקומות אלו, זה צבע וגוון נפלא בתוך הציור האלוקי שאי אפשר בלעדיו, זה מחויב בשביל היופי והחן השלם של התמונה. אז זה שלם, בלי להסתיר, בלי חללים, כל המציאות עולה לה', נפש, רוח, נשמה.

לפרות ולרבות מתוך כל רגש

אומר ר' שלמה קרליבך בשם הרבי מאיז'ביצא שזהו העומק בברכת יעקב לאפרים ומנשה. בתמצות גדול, מוסבר שם שמנשה הוא בחינה של שכחה, "כי נשני אלוקים את כל עמלי" – יוסף מודה לה' שנתן לו כוח לשכוח את כל הצרות. השם אפרים ניתן לבן "כי הפרני אלוקים בארץ עוניי" - ה' נתן בי כוח לפרות ולרבות למרות הקושי והכאב. יש כאן בעצם שתי מדרגות בעבודת האדם. שלב ראשון, כשהאדם רק מתחיל צריך שישכח קצת, לא יתעסק כל כך בכאב ובקושי, אלא רק יזהה שזה עולה ויניח אותו בצד, כדי להיבנות מבפנים. אם יפגוש אותו עכשיו, זה ישבור לו את הכלים. זאת מדרגת מנשה שהוא הבכור, כלומר ראשית העבודה. אך אי אפשר להישאר שם. בעומק העבודה, לאחר שנבנו הכלים יש ממש צורך, ונדרש מאיתנו לפגוש כל רגש, כל מבוכה, כל כאב, כל געגוע, ו"לפרות ולרבות" מתוכו, בלי לברוח (למסעדה).

מוסיף שם ר' שלמה, שבמדרגה הזו של אפרים, המדרגה של "התמונה השלמה", השאלה איננה האם אני פועל נכון או לא נכון (אלו בירורים של "עץ הדעת טוב ורע", מדרגה של גלות שנוצרה אחר החטא), "במדרגת אפרים" אתה מתפנה לשאלה עמוקה יותר - "האם אני מתקן את נשמתי", את החיים שלי, את הקשר שלי לעצמי, למשפחתי, לה', שזו הסתכלות של "עץ החיים", "בסופו של דבר זו התכלית של העולם". שנזכה, אמן.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם