בכל מאודך

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

הרב קוק מסביר את הציווי "ואהבת את ד'... בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ככולל את כל מדרגות האישיות – נפש, רוח ונשמה. מה ההבדל ביניהן ואיך זה מקרין על אהבת ד'? נתבונן בפסקה בעולת ראיה ח"א: "הלב הוא משכןהרוח, ועיקר הבחירה וראשית יסודה הוא בבחינת הרוח,שהואמדרגת האדם, וע"י הרוח מתרוממת הנפש". הנפש משקפת את עולם הרגשות הטבעיים של האדם ואילו הרוח היא התודעה והבחירה של האדם. הרוח משפיעה על הנפש ומעצבת אותה. העולם הרוחני – הרצון, השכל, לימוד התורה, האמונה - פועל לאט-לאט על הרגשות והתחושות הטבעיות ומגבש את האופי של האדם.

אבל האדם אינו רק כוחות נפש טבעיים ותודעה רוחנית שהוא בונה באופן עצמאי. כל אלו הם רק הבסיס לגילוי האלוקי שמעבר לפעולותיו של האדם, הנפש והרוח הם ה'כלים' של אור הנשמה: "והנה הנפש והרוח מקומם בגוף האדם ומוגבלים בו בוודאי, אבל הנשמהאי אפשר כלל שתיכנס בשלמותה בגוף, רק מאיר ממנה אור בניצוץ השכלהמורגש בגוף, כי לפי גדולתה אי אפשר לה להִכנס בכלי ולהִגבל בו ולא יוכלהכלי לסבול את האור, ולכן היא נקראת בשם 'מאוד' שהוא מורה על הרבוי וההפלגה". הנפש והרוח הם אנושיים. הנשמה היא כבר מה שמעבר שמצליח "להיתפס" בתוך הגוף. היא מתגלה בשכל "גבוה", ברצון טוב, במצפון בוער ובהתעוררויות של תשובה וטהרה. אבל זה תמיד גילוי חלקי. מה שיכול להיתפס בתוך מגבלות המציאות, בתוך הנפש והרוח.

לפי הרב קוק, הרוח נקראת "בכל לבבך" והפסוק פותח בה משום שעיקר הבחירה הוא ברוח, הפסוק ממשיך בצד המושפע "בכל נפשך", ומסיים בצד העליון שמתעורר "בכל מאודך". הנשמה נקראת "מאוד" מכיוון שהיא כמו שפע אינסופי שעולה על גדותיו, שפע חסר גבולות, מאוד-מאוד.

אהבת ד' שבנפש היא מוגבלת מכיוון שגם אם ישנה אהבה טבעית לבורא העולם המיטיב ומחיה את כל הדברים הנפלאים שבעולמנו, עדיין ברגע שישנה חוויה שלילית של רוע וייסורים – הנפש כבר אינה יכולה לאהוב בגלל הכאב שמשתלט עליה ו"ממלא" אותה: "כיהרגש האהבה שבלב אי אפשר כלל שיהיה מצד הנפש למה שהוא מרגישממנו דבר מכאיב, כמו שאהבת החולה לרופא החותך אבר המכאיב אינה מצדהנפש, שהרי נפשו מצטערת במעשה זה" – את הנפש לא מעניינים ההסברים על הרופא הנאמן והתכלית של הטיפול הרפואי – הנפש מרגישה את הכאב עד כלות וטועמת את הרוע והייסורים. מי שעדיין יכולה לשמור על האהבה במצב של ייסורים היא הרוח שמסוגלת להבין את תכלית הייסורים ולמצוא בהם פשר: "רק מצד הרוח שהוא הרצון המתרשםאחרי שכבר נקבעה בהכרת השכל תכלית הטוב היוצא מזה".

אבל אהבת ד' צריכה להיות שוטפת ובוערת הרבה יותר מכל ההבנות של הרוח. אהבה כזו היא רק אהבה של דבקות שמגיעה מן הנשמה. אהבת בת המלך למלך, הרעיה לדוד, הענף לשורשו והנשמה לצור מחצבתה. זאת האהבה של "בכל מאודך" שחז"ל פירשו "בכל מידה ומידה שמודד לך", שמסוגלת להמשיך ולאהוב כנגד כל הסיכויים: "אבל אהבה להשי"ת צריכה להתגבר מצד דברים שלא ישער כלל תכלית טובם, רק יימשך לאהבת כבודו הגדול לבדו, וזה לא יתרשם בחלק הרצון ולא ייתכן גם מצד הרוח, רק בכל מאודך, שהיא הנשמה, תוכל לבוא אהבה זו, אשר על כל מידה ומידה שהוא מודד לך תהא מודה לו במאוד מאוד, ברוממות ערך ההרגשה השכלית העליונה".

 

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם