אשליית הרחמים

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

תחילת פרשת שופטים עוסקת במיסוד של מערכת המשפט בארץ ישראל. הרב קוק, במלחמתו הגדולה בנצרות, רואה ביחס אל המשפט את אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין היהדות לנצרות. נקודת מחלוקת שיש לה השלכות מרחיקות לכת על ההיסטוריה.

ב'ישראל ותחייתו' הרב קוק בא חשבון עם המינות ומתאר את המחלות שהיא המיטה על עולם הרוח. וכך הוא כותב בסעיף ג' על המשפט: "משה רבנו ע"ה, בתפסו אתו את כוח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התוכן הא-להי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת א-להים באה יחדו עם המשפט הישראלי". העובדה שמי שיצר את מערכת המשפט הישראלית הוא משה רבנו, הנביא הגדול ו"איש הא-לוהים",היא עובדה שמשליכה על האופי של המשפט הישראלי. המשפט אינו מערכת חוקים שבה אנשים מוצאים פתרונות לסכסוכים אנושיים ולהתנהלות חברתית תקינה. מי שבא למשה רבינו לדיון אינו בא רק כדי שמשה יפתור לו את הבעיה עם חבר שלו. את זה אפשר לעשות עם גורם מתווך ליד האוהל. הסיבה שהוא מצטופף בשמש ומגיע דווקא למשה (ובהמשך לשופטים שמינה משה) היא שהוא רוצה לדעת מה דבר ה'. מה האמת האלוקית במקרה הנוכחי. מהי האמת בה"א הידיעה.

יש כאן אמירה שמחברת באופן מובהק דת ומדינה או קדושה בחברה. הקודש לא נשאר בבית הכנסת או בבית המדרש ולא מצטמצם לטקסים דתיים. הקודש מתייחס לחיים, ליצרי לב אדם ולסכסוכים האנושיים, להתנהלות היומיומית ולמה שקורה ברחוב, בבניין, בצבא, בכלכלה, בכל מקום. בבחינת "מלוא כל הארץ כבודו".

הנצרות ניתקה בין הדת לחיים ה"נמוכים". היא יצרה הפרדה סטרילית – הקודש טהור ושלם והחיים פסולים וטמאים. ההינזרות היא האידיאל, והאדם הרגיל שבוי בשבי היצרים והכוחות הפראיים של החיים. בהמשך לכך היא ראתה את החיבור בין קודש ומשפט כ"השפלה" של הקודש ולכן הפרידה ביניהם ו"התעלתה" לעולם של רחמים שאין בהם דין: "המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו". המינות הכריזה: אין לנו עניין במשפט. המשפט עסוק בגסות של החיים, המשפט מאמץ את מידת הדין ויש בו ענישה וכפייה, המשפט אינו סולח ואין בו אהבה אינסופית. המשפט נמוך. האמונה עליונה. אלו מילים יפות שנשמעות גם היום מכיוונים ליברליים קיצוניים שבהם האמונה, האמנות וכל עולם הרוח הוא פציפיסט אוהב כול, שיש בו רחמים גדולים על כל אדם באשר הוא אדם.

אבל הרב קוק מדגיש שיש כאן עיוות שמפרק את היסודות של העולם. הוא כמובן אינו חשוד שלבו אינו מלא בטוב לכול וברחמים עצומים על כל ברייה, אבל הוא מכיר את המציאות ויודע שאותם רחמים זקוקים לדין כדי שהם לא יהפכו להיות הפקרות פושעת. כי ברגע שהקודש והרוח מסתלקים מן המשפט ומן החיים החברתיים – מישהו אחר ישתלט עליהם, ותמיד אלו יהיו גורמים אינטרסנטיים וכוחניים ש"אין להם א-לוהים": "ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו הא-להי תופסת אותה הרשעה היותר מגושמת".

הכוחות החזקים של הכלכלה וההישרדות והיצרים של השליטה, התאווה והכבוד אינם נעלמים כשמתעלמים מהם וכאילו מתעלים מעליהם. הם רק מקצינים ומסתאבים ביתר קלות. כדי לווסת אותם ולנהלם יש רק דרך אחת – דרך צדקה ומשפט. דרך שבונה מערכת משפטית שמחוברת לרחמים העליונים של הקב"ה.

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם