בין העורב ליונה

Rabbi Samson Raphael Hirsch

הרב אמנון בזק

בסיומו של המבול שולח נח שני בעלי כנף מהתיבה, ושניהם שבים אליו כמה פעמים, עד שלבסוף, כשיבשה הארץ, הם אינם שבים עוד. תחילה נאמר בקצרה לגבי העורב: "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (ח, ז), כלומר מדובר בתהליך שקרה כמה פעמים – "יָצוֹא וָשׁוֹב" – עד שהמים יבשו, ומכאן שלאחר מכן העורב כבר לא שב. לאחר מכן מתוארים שלושת השלבים שבהם שילח נח את היונה, עד שגם היא "לֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (שם, יב). מדוע אם כן היה צורך לשלוח את שני העופות?

נראה, שהעמדת העורב והיונה זה לצד זה נועדה להמחיש את ההבדל המהותי שבין דרכיהם. מן הפסוק הבודד על העורב נראה שבכל פעם שנח שילח אותו מן התיבה, הוא שב אליו מהר למדי, עד לסיומו של התהליך כשהמים יבשו. במילים אחרות, נח לא יכול היה לדעת מן העורב מידע כלשהו, למעט העובדה שבסופו של דבר הארץ יבשה – אולם במידע זה לא היה ערך רב, שכן נח יכול היה לגלות זאת בעצמו.

לעומת זאת, שליחותה של היונה הייתה מתוחכמת הרבה יותר. היונה לא נשלחה כדי לדעת האם הארץ יבשה, אלא האם התהליך בכלל התחיל – "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה... לִרְאוֹת הֲקַלּוּהַמַּיִםמֵעַלפְּנֵיהָאֲדָמָה" (שם, ח). ואכן, בתהליך זה היו שלושה שלבים. בשלב הראשון מפלס המים עדיין לא ירד באופן משמעותי, אך גם את המידע הזה יכול היה נח להבין מן היונה, שכן היא שבה אליו באפיסת כוחות לאחר חיפוש ארוך של מקום מנוחה לכף רגלה: "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו... כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה" (שם, ט). היונה גילתה כבר בשלב זה הבנה ומסירות לשליחותה, אך נאלצה בסופו של דבר לחזור תשושה אל התיבה, עד שנח שלח את ידו כדי לסייע לה בשובה מן המסע.

בשלב השני, לאחר שבעת ימים, אכן התמלאה מטרת השליחות: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה... וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (שם, יא). היונה הנאמנה יכולה הייתה להישאר בארץ, על ענפי העצים, ולהיזון מפירותיהם, אולם היא נותרה במחויבותה ושבה אל נח כשעלה זית בפיה. כך בישרה היונה לנח שאכן התהליך מתקדם, ועוד זמן קצר הוא יגיע לסיומו. לכן, כאשר ממתין נח שבעה ימים נוספים ושוב הוא משלח את היונה, היא כבר יכולה להרשות לעצמה לא לשוב אל התיבה, מכיוון שכעת המסר ברור: האדמה עומדת להתייבש לחלוטין.

תיאור נאמנותה של היונה, מול אנוכיותו של העורב (המוכרת גם מן המדרשים המתארים את העורב כאכזרי שאינו מאכיל אפילו את ילדיו; ראו עירובין כב ע"א ועוד), מספק אפוא הסבר יסודי מדוע היונה היא אחת מהחיות הטהורות שנכנסו לתיבה, ולימים עתידה להיות ראויה אפילו לקרבן, בעוד שהעורב נכלל בין העופות הטמאים שעליהם נאמר – "שֶׁקֶץ הֵם" (ויקרא י"א, יג-טו).

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם