עתיד בצבעים רכים

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

בתוך הפרשה הקטנה שבה קונה יעקב את הבכורה, הפסוק קופץ פתאום לעתיד הרחוק: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה.. עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם". יש פה גזרה שווה שרואה בהתנהלות של עשו רמז עבה לתרבות שתצא ממנו - ובעצם לערש התרבות המערבית בחלקים נרחבים שלה.ננסה לדרוש מעט בגזרה השווה הזאת ולקפוץ מההתרחשות אז לימינו אנו.

איך מתמודדים עם הפחד הקיומי שמכרסם ומאיים? איך מסיחים דעת ממלחמת ההישרדות התובענית? איך ממלאים את הוואקום שנפער במרכז הלב? איך מתאוששים מתחושת המוות שמתפשטת?

"וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי... וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת" – עשו חוזר מן העבודה עייף. עייפות היא תגובה טבעית למאמץ ויגיעה ממושכים אבל זאת לא העייפות שמתוארת כאן. עשו עייף מבחינה מנטאלית. הוא מרגיש כאילו הוא הולך למות.

מה גורם לאדם לתחושה אבדנית בסיומו של יום ציד? נציג שתי אפשרויות (ומן הסתם ישנן עוד):

א. הפחד הקיומי – בג'ונגל אין חברות ביטוח. זה עולם אכזרי שבו בכל רגע נתון אתה בסכנה. עשו פורק כעת את הפחד שמלווה אותו לאורך כל היום. הוא מרגיש שייתכן שמחר הוא כבר לא יהיה בחיים. הוא לא בטוח שהוא ימשיך לשרוד.

ב. ריקנות – אחרי כל הקרבות, הניצחונות וההישגים, בסוף היום צפה השאלה – למה לי חיים? בשביל מה אני רץ? בשביל מה אני מוסר את נפשי מדי יום, כאשר בסוף היום אני מרגיש כבדות, ריקנות ובדידות?

איך מתמודדים עם הפחד הקיומי שמכרסם ומאיים? איך מסיחים דעת ממלחמת ההישרדות התובענית? איך ממלאים את הוואקום שנפער במרכז הלב? איך מתאוששים מתחושת המוות שמתפשטת? "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". אדום-אדום. צבע התאווה והתשוקה המידית. צבעו של הדם הרותח. עשו חייב אדום עכשיו. אזעקת צבע אדום. אם הוא לא ירגיש באופן מהיר שהחיים שווים, חזקים וסוחפים – הוא עלול לצלול לתהום. הוא חייב הלעטה אינטנסיבית, מכל כיוון ומכל מסך, של אדום-אדום.

מול עשו ניצב יעקב. הוא איש תם. תמימות במובן של שלמות. הוא חי באופק רחוק, מקיף את כל המעגל. מעניין אותו דבר אחד – הבכורה ובעצם הברכה. הוא חושב על ברכת הזרע וברכת הארץ. הוא חושב על העם שיוכל לצאת ממנו ועל העולם שיוכל להתברך ממנו. הוא חי בעתיד.

יש כאן מפגש בין ההווה המידי לעתיד הרחוק, ובאופן מעניין אין התנגשות ביניהם אלא השלמה פשוטה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה... אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו... אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת  וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה? וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". את עשו לא מעניינת כרגע הבכורה. הוא חייב חיים עכשיו! הוא חייב משהו שישכנע אותו כרגע שכדאי להמשיך את המסע המייסר הזה. הוא חייב אדום-אדום שייתן לו עוד פולס של תקווה. בכורה? אלו מילים ריקות, תפילות בטלות, אידיאולוגיות משעממות. הן לא יכולות להרים אותו מהספה. שום מנוף רוחני בעולם לא יכול עכשיו להרים אותו מהספה. רק האדום-האדום הזה. שלא דורש דבר ומעיף לשמים. רק האדום-האדום הזה שיכול לבלוע את כולי. נזיד אנשים.

עשו אוכל אדום, שותה יין טוב, מקבל את מנת החיים הרגעית וקם והולך. הכול מאוד מהיר וחד: "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ" - ובדרך עשו צוחק על כל האנשים שזקוקים לאמונות ולרעיונות, שנתלים בתקוות גדולות וחלומות של תיקון. אלו שלא מבינים את קסמו של הרגע.

ויעקב חוזר אל האוהל. אל התורה האִטית והמרחפת שלו, זאת שלא מחוברת לזמן, תורה בדיליי. אל התפילות והחלומות על הברכה, שפעם עוד תהיה כאן, ונרדם עם חיוך על השפתיים.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם