סקיי-פוד וחוק המרכולים

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

בני ישראל נכנסים למדבר הגדול ונתקלים בתנאי רעב וצמא קשים. הישועה האלוקית אינה מאחרת לבוא בדמות ה'מן', היורד בעתו ומפרנס את מחנה ישראל, אולם כבר בתחילת האספקה יש הודעה ברורה שהשפע האלוקי אינו רק מתנה – הוא גם ניסיון: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא".

עצם החיבור בין 'לחם מן השמים' לבין 'ניסיון' אומר דרשני. כלומר, השפע האלוקי אינו מבטיח דבר. הוא טוב כשהוא בשמים, אבל זה עדיין לא מבטיח שהוא יביא טוב בארץ. אותיות השפע יכולות להתחלף לפשע.

הניסיון הראשון הוא העמידה המדויקת על הצרכים. השאלה הכנה והאישית "מה אני צריך באמת". אמת המידה האלוקית חדה כחוט השערה. מה שאינני צריך באמת יהפוך ל'מותרות', ובבוקר כבר יתליע ויירקב. יש כאן עיקרון קריטי: מה שאתה צורך ואינך זקוק לו – מתהפך נגדך. הוא לא רק תופס עוד מקום באוהל, הוא פוגע בגוף, נהיה לא טבעי ומייצר מחלות. הוא פוגע בנפש, מעמיס, טורד ומעסיק, מנפח את התשוקה ויוצר מרדף שווא אחרי הזנב.

יש כאן עיקרון קריטי: מה שאתה צורך ואינך זקוק לו – מתהפך נגדך. הוא פוגע בגוף, נהיה לא טבעי ומייצר מחלות. דמיינו לעצמכם שחלקים מעגלת הקניות היו מתליעים במקומות שבהם הפרזתם ולקחתם יתר על המידה. מה היה קורה אילו המד האלוקי היה פעיל כמו במדבר – עם מה היינו חוזרים הביתה ומה היינו זורקים בדרך?

דמיינו לעצמכם שחלקים מעגלת הקניות או מתא המטען ברכב היו מתליעים במקומות שבהם הפרזתם ולקחתם יתר על המידה. מה היה קורה אילו המד האלוקי היה פעיל כמו במדבר – עם מה היינו חוזרים הביתה ומה היינו זורקים בדרך? זהו הניסיון הראשון שמידת האמת של הלחם השמימי יוצרת.

הניסיון השני הוא השבת. כאן הניסיון אינו הפיתוי של לקחת יותר, כאן הניסיון הוא שלא לצאת בכלל. יום אחד שבו לא צורכים. יום אחד שבו לא מלקטים בקניון. יום אחד שבו איש לא יוצא ממקומו. מדוע? כי הלקיטה משאירה את בני האדם במצב רוח של 'לקטים–ציידים' – בעיסוק האינסופי בצריכה ובפרנסה, בכסף ובעבודה. ברצון להרוויח עוד, להשיג עוד, לרכוש עוד. בתוך המרדף החומרי. בתוך ממלכת הצרכים. בתוך המרחב הטבעי.

משה מצווה את המחנה שלא ללקט "כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'". אפשר להבין את הנימוק בשתי צורות:

א) שביתה של ד'. זו לא תקלה, זו שביתה אלוקית מכוונת. שביתה כדי להתענג על השבוע כולו. יום אחד שבו ההתניה הפבלובית של היציאה לעבודה וחיי החולין נשברת והנפש פנויה לשקוע בעצמה. לחשוב, ללמוד, להרהר, לפגוש, לאהוב. לעבור מן המשימתיות לנוכחות, מן היציאה החוצה להתכנסות פנימה. אל הבית, אל המשפחה, אל עצמי.

ב) הפירוש השני של הפסוק מעמיק את האתגר "כי שבת היום – לה'". לא שביתה אלוקית אלא שביתה אנושית כדי לבקש את ד'. עזיבה של אתגרי העולם הזה ומעבר לאתגרי העולם הבא. לריכוז של הנפש במרחבי העדינות, הקדושה ובקשת האמת השלמה והבלתי מתפשרת. אל החיפוש הרוחני וחידוד האיכויות הגבוהות של הנפש. אל התפילה ולימוד התורה השירה וחווית הדבקות. על פי הפירוש הזה, השבת אינה רק מנוחת הנפש מן החול; יש בה מוכנות לוותר על החול במובנו הפשוט. הנפש מוכנה לעזוב את החול כדי לטפס אל פסגות הקודש.

שני הפירושים יוצרים את פניה של השבת היהודית. יש בה גם מנוחה, משפחתיות והתכנסות וגם חריגה ובקשת אלוקים. חבל שבכל הדיון המתיש והרעשני על חוק המרכולים, שהתעסק בעיקר במלחמת זכויות ובסטטוס-קוו ובאדם המסכן שנתקע ללא חלב, כמעט שלא נדרשו לשאלה הרצינית של מהות השבת, ל'ניסיון' של המוכנות לעצור את המנגנון החומרי ליום אחד בשבוע ולפתחים של החריגה וההשראה שיכולים להיפתח.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם