יום ללא אש

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

המלאכה המפורשת שנאסרה בשבת (ולא נלמדה ממלאכות המשכן) היא מלאכת הבערת אש: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם..." (לה, ג). במה זכתה הבערת האש שהפכה ל"נגטיב" של שמירת שבת? מדוע האש היא הסמל של חילול השבת?

רש"ר הירש רואה באש את הסמל התעשייתי, את ה'מנוע' של העשייה האנושית. בשבת אנחנו מכבים את האש וסוגרים את המפעל. בשבת אנחנו עוצרים את הפרויקט האנושי האדיר שמנסה בכל כוחו להשתלט על הטבע – ונזכרים במי שהעניק לנו את הזכות להיות אחראים לפרויקט הזה: "דווקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמתי על העולם הגשמי... לפיכך אנחנו מבינים מדוע הוציא הכתוב את ההבערה, כסוג של מלאכה, מכל שאר אבות המלאכה... שביתת מלאכה בשבת היא ההודאה שה' הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, ושאין לאדם לנהוג בשליטה זו אלא כעובד ה'".

רש"ר רואה את השבת הראשונה – שבת בראשית - כהעברת המפתחות לאדם. כאשר הקב"ה שובת הוא מעניק את הזכות והאחריות לאדם שבצלמו ובדמותו להוביל את תיקון העולם. ומאז, בכל שבת, אנחנו משיבים את המפתחות לקב"ה ושואלים אותו ואת עצמנו – האם אנחנו מבצעים את המלאכה כמו שצריך? האם אנחנו משתמשים באש באופן שמחמם את העולם ומאיר אותו או שאנחנו מבעירים ושורפים את העולם?

כאשר הקב"ה שובת הוא מעניק את הזכות והאחריות לאדם שבצלמו ובדמותו להוביל את תיקון העולם. ומאז, בכל שבת, אנחנו משיבים את המפתחות לקב"ה ושואלים אותו ואת עצמנו – האם אנחנו מבצעים את המלאכה כמו שצריך? האם אנחנו משתמשים באש באופן שמחמם את העולם ומאיר אותו או שאנחנו מבעירים ושורפים את העולם?

השל"ה הקדוש הולך בדרכם של המקובלים ורואה בהבערת האש את הסמל של הכעס והקנאות צרת העין שמכלים ומשחיתים כל חלקה טובה: "רומז לאש המחלוקת ואש הכעס, שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהינום, והכועס בשבת או עושה מחלוקות חס ושלום, גורם להיות חמת הגיהינום בוער בו".

השל"ה רואה בהבערת האש בשבת הפרה בוטה של הסכם הפסקת אש. במהלך השבוע ישנה לחימה: ויכוחים וחילוקי דעות, מריבות והתגוששויות בין אינטרסים ובין אנשים. שבת היא יום של שלום. היא יום שבו לא מתחדדים זה על זה ולא חולקים זה על זה אלא מתאחדים ומשלימים. שבת היא יום שבו מביטים על העולם כהרמוני, כגן עדן. רואים את הזולת כגן עדן ואת עצמי כגן עדן. הכעס והמחלוקת בשבת משיבים את ריח הגיהינום אל העולם, את המפריד והמנתק, את רוח הקרב ואת מלחמת ההישרדות העקובה מדם.

ואולי אש הכעס שהזכיר השל"ה ואש היצירה האנושית שציין רש"ר הירש הן בעצם שלהבות של אותה אש. אש עצבנית שלא מוכנה להירגע לרגע, שלא יודעת שובע, שמכלה את האנרגיות והופכת להיות אובססיה קטלנית. אש מלאה מרירות שמפחדת לעצור כי ללא העבודה והעשייה לא יישאר דבר, לא יהיה טעם.

באחת משיחותיו מתמודד ר' נחמן עם אש עצבנות מזן חדש – עצבנות שכולם ישירו בסעודה ושתהיה שבת שלום ושכל הילדים יהיו מתוקים ושהתפילה תהיה נפלאה – וכשזה לא קורה (וזה לא קורה...) מגיעה האש מכיוון לא צפוי - מהכיוון של שמירת שבת: "כשמגיע שבת... אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל העניינים והתנועות של אותו השבת... לה' יתברך שיהיה הכול כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת... שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום מאחר שכבר מסר הכול לה' יתברך וסמך עליו יתברך לבד".

ר' נחמן חושש שנבעיר אש למען השבת, שנמשיך לנסות לשלוט על מה שקורה בשבת ונישרף מכעס כשמשהו לא יתאים לרף הציפיות שלנו. לכן הוא ממליץ להתמסר באמת לה' יתברך ולהנהגתו - ולמסור בידו לא רק את ימי החול שלנו אלא אפילו את השבת שלנו. שבת שלום.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הסיפור הזה ריגש אותי

  מאיר שורץ על הזכיה...

עצמה רבה והולכת

  רשמים מכנס הרבנים

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם