למה לצאת בחיפזון?

bazak kavuaa

הרב אמנון בזק

אחת התופעות המפתיעות ביציאת מצרים היא הדגש הנרחב על היציאה בחיפזון. כבר את קרבן הפסח נצטוו בני ישראל לאכול באופן נחפז ומהיר – "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (שמות י"ב, יא), ובהמשך מתואר שילוחם המהיר של בני ישראל בידי המצרים – "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שם, לג), דבר שגרם לכך שהעם נשא את "בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" (שם, לד). ביטוי חריף מזה מופיע בהמשך – "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" (שם, לט). תופעה זו איננה צפויה, שכן לכאורה מן הראוי היה שבני ישראל יצאו ממצרים בגאון ובתחושת ניצחון, ממש כפי שמתוארת הגאולה לעתיד לבוא – "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'" (ישעיהו נ"ב, יב). מדוע, אם כן, מופיע החיפזון דווקא ברגע מרומם זה?

השאלה מחריפה לאור העובדה שהחיפזון מופיע בתנ"ך תמיד בהקשר של בריחה, המלווה בתחושה של תבוסה: כך למשל מסופר על מפיבושת, בנו של יהונתן בן שאול, שאירע בו מום – "בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ" (שמ"ב ד, ד); וכך נאמר על ארם במלחמתם עם ישראל – "וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם" (מל"ב ז, טו) [ועיין במזמורי תהילים: "הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ" (מ"ח, ו); "מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל... יֵחָפֵזוּן" (ק"ד, ז)]. האם כך ראוי היה שתתרחש יציאת מצרים?

נראה שאת התשובה לדבר אפשר למצוא באמור בספר דברים (ט"ז, ג): "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". מטרת החיפזון, אם כן, היא לזכור היטב את יום יציאת מצרים – דווקא כיום של יציאה חפוזה ומבוהלת. כידוע לנו מהמשך הדרך במדבר, לא בנקל התנתקו בני ישראל מארץ מצרים, ולא פעם ביקשו לחזור אליה; הידיעה שבני ישראל גורשו מארץ מצרים עשויה הייתה להעמיק את תחושת הניכור מארץ זו ומיושביה שגירשו את בני ישראל מארצם.

ויתרה מזאת: היציאה ממצרים לא הייתה אירוע חד-פעמי. פעמים רבות הודגש הצורך של בני ישראל להתנתק מתרבות מצרים על תועבותיה, כבר בציווי התורה – "וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים י"ז, טז), ובהמשך בדברי נביאים, כגון – "הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים... הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם... לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. וְהָיָה... מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ישעיהו ל', א-ג). הגירוש החפוז אמור אפוא לשמש אמצעי נוסף להתנתקות מתרבותה השלילית של מצרים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם