הכלה ממתינה

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

הפסוק שפותח את פרשת המרגלים הוא ציווי מתעתע: "שלח לך". אם זו שליחות אלוקית מדוע היא מנוכסת למשה או לעם ישראל? לשם מה השיוך של "שלח לך"? מהחריץ הדק הזה חז"ל מרחיבים עולם שלם שקדם לפרשת המרגלים. עולם של תוהו ובוהו, של ספק וחוסר אמון. עמדה פנימית שאין בה ביטחון שהארץ אכן מובטחת, ושהיא הארץ הטובה והיפה.

חוסר האמון אינו כלפי הארץ אלא כלפי הקב"ה. לבם של ישראל עדיין אינו שלם עם אלוקיהם. הם עדיין אינם רגועים שהדרך שאותה מובילים עמוד הענן ועמוד האש היא אכן דרך של ברכה. הברית עוד לא הושלמה. יש בה סדקים. יש רגעים שרוצים לשוב למצרים. יש רגעים של ערפל ומבוכה. יש רגעים של חישוב מסלול מחדש. הרהור שאולי כל הסיפור הזה מוליך לגיהנום ולא לגן עדן.

חוסר האמון אינו כלפי הארץ אלא כלפי הקב"ה. לבם של ישראל עדיין אינו שלם עם אלוקיהם. הברית עוד לא הושלמה. יש בה סדקים. יש רגעים שרוצים לשוב למצרים. יש רגעים של ערפל ומבוכה. יש רגעים של חישוב מסלול מחדש. הרהור שאולי כל הסיפור הזה מוליך לגיהנום ולא לגן עדן

המדרש (רבה שלח ז) מתאר זאת כך: "למה היו דומין? למלך שזימן לבנו אישה נאה ובת טובים ועשירה. אמר לו המלך: זימנתי לך אישה נאה ובת טובים ועשירה. אמר לו הבן: אלך ואראה אותה! שלא היה מאמין לאביו". לפי המדרש המסע של בני ישראל בדרך לארץ ישראל אינו מסע אל הארץ המובטחת אלא מסע אל הארץ הנבדקת. הבן אומר לאביו - אתה מבטיח שהיא "נאה ובת טובים ועשירה" אבל עד שלא אראה ואבדוק ואשתכנע בעצמי – לא אדע האם המסע הזה הוא מסע מבורך או מקולל.

לפי המדרש, מרגע שיצאו המרגלים (ועוד קודם לכך) כבר נחרץ הדין. בני ישראל הלכו לבדוק ולא הלכו בעיניים משתאות ובשירה והודיה. הם הגיעו כבַקר חיצוני ונייטרלי שבא לבחון את ה"סחורה" ולא בריצה מתפעמת ובעיניים כלות לקראת הכלה המיועדת.

כך ממשיך המדרש: "מיד הוקשה הדבר והרע לאביו. אמר אביו מה אעשה, אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו - הוא אומר כעורה הייתה לפיכך לא רצה להראותה" – כבר במטר הראשון של הריגול אפשר היה לעצור את המסע, אולם אז הספק היה הופך להיות כפירה בעיקר. אם כרגע הארץ "ספק טובה" והאמון הוא חלקי – הרי שאם המסע של המרגלים היה נעצר התחושה הייתה שהארץ מכוערת ושכוונתו של המלך רעה. לכן המרגלים יוצאים לדרך כדי לראות את הארץ, אף שאינם יוצאים מתוך הכוונות הנכונות, כדי שהספק לא יהפוך לכפירה ולנתק טוטלי.

"לסוף אמר לו: ראה אותה ותדע אם כיזבתי לך, ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה" – המשפט האחרון של המדרש-משל מפתיע מאוד. המדרש מבין שהבן רואה את הכלה ומתלהב ממנה אבל אז כבר המלך נשבע שלא ייתן לו אותה (בגלל משבר האמון הקודם) אלא לבנו. היכן כל זה קורה בפרשתנו? היכן המרגלים רוצים את הארץ ומתפעלים מיופייה? נראה שחז"ל מבינים שיש במסע של המרגלים שני תהליכים הפוכים: מחד גיסא, המרגלים נפגשים עם טובה של הארץ ויופייה (כל המרגלים ובמיוחד יהושע וכלב). הם מכירים בטובה המיועדת ושמחים במלכם. ומאידך גיסא הספק עדיין מקנן ועושה בהם שמות – מייצר פחדים מבעיתים ודמיונות של מלכודות מוות.

ההפתעה היא שהמדרש אינו רואה ב"שדים" הללו בעיה אלא פתרון, פתרון של המלך! כך המרגלים גם יעבירו לבניהם את "טוב הארץ" וגם לא ייכנסו אליה מתוך חשדנות וניכור. גם יזהו לרגע מיוחד את הברכה וגם לא יקלקלו אותה בידיים רועדות ומעורערות. בניהם כבר יגדלו בתודעה שהכלה טובה (וקשה להשגה) ויבנו לאט-לאט אמון מלא במשדך. בניהם כבר ייכנסו אל החופה מתוך אמון מלא ואהבה שלמה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם