המהפך שהדור השני עובר

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

פעמיים בפרשתנו עם ישראל פונה לאומות השוכנות בעבר הירדן ומבקש לעבור דרך ארצן לארץ ישראל, ופעמיים הוא נתקל בסירוב תקיף. על אדום נאמר: "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר, וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה" (במדבר כ, כ), ועל האמורי: "וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה" (שם כא, כג). ברם בנקודה זו יש הבדל בולט בין שני המקרים: לגבי אדום לא עשו ישראל דבר אלא "וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" (שם כ, כא), ואילו לגבי האמורי: "וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ" (שם כא, כד). מה הסיבה להבדל זה?

לכאורה היה אפשר לענות על פי המתואר בפרשת דברים, ששם מופיעה אזהרתו של הקב"ה עוד לפני המפגש עם אדום: "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר" (דברים ב, ד–ה). לפי האמור שם, בני ישראל לא עברו בארץ בני שעיר משום האיסור המפורש של הקב"ה שלא יתגברו בבני עשו.

ואולם בפרשתנו אזהרה זו לא נזכרה כלל, ועל כן דומה שפרשתנו מציעה הסבר אחר לתופעה. המפגש עם אדום היה מיד לאחר פרשת מי מריבה. פרשה זו, הראשונה בתולדות הדור השני במדבר, העלתה תמונה עגומה מאוד של בני אותו דור לאחר תלונתם החמורה: "וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" (במדבר כ, ג–ד).

בשלב זה אפוא לא היו ראויים בני אותו דור שייעשו להם נסים מיוחדים, וודאי שלא לזכות בניצחון על אויביהם. ייתכן שמשום כך נזכר כאן הביטוי "וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה", הפעם היחידה שביטוי זה אינו אמור על הקב"ה. על כן משנתקלו בני ישראל בסירובם של בני אדום לא נותרה להם כל ברירה: "וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו".

בינתיים הספיקו בני ישראל לעבור כמה חוויות חשובות שעיצבו לטובה את פני הדור החדש. ייתכן שמותו של אהרן הוא שגרם לעם להכיר בחיסרון לאחר שביכו את מותו במשך שלושים יום (שם, כט). מכל מקום, בפרק שלאחר מכן כבר ניכרת מעלת הדור השני על הדור הראשון בכל הסיפורים שבפרק זה: תחילה, כאשר הכנעני יושב הנגב עולה על ישראל ושובה מהם שבי, אין הם מגיבים בפניקה אלא נודרים נדר לה' וזוכים בניצחון.

בהמשך, אמנם לאחר שהוכו על ידי נחשים, מכים עם ישראל על חטא ומודים בפעם הראשונה בפה מלא: "חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ" (שם כא, ז). את שירת הבאר בני ישראל שרים בכוחות עצמם, וגם את הפנייה לסיחון מלך האמורי כבר לא רק משה יוזם אלא: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים" (שם, כא). כעת כבר היו ראויים בני ישראל לצאת למלחמה ולנצח בה, בעזרת ה'.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משל המערה

  הטור של אבינועם הרש...

על נבואות ורעידות אדמה

  מאמר מאת הרב יואל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם