Print this page

זכויות הפרט וזכויות הכלל

bazak kavuaa

הרב אמנון בזק

ספר במדבר מסתיים בסיפור בקשתם של ראשי האבות של שבט מנשה ממשה, שחששו שבנות צלפחד, שעל פי בקשתן זכו בירושת אביהן, יינשאו לאנשים משבטים אחרים, ובכך תתמעט נחלת השבט. קווי דמיון בולטים נמתחים בין בקשת ראשי האבות בפרשתנו לבין בקשת בנות צלפחד, שעליה קראנו בפרשת פינחס. בשתי הפרשיות הפנייה למשה מתוארת באופן דומה: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה" (כ"ז, א-ב); "וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים" (ל"ו, א). בשני המקרים הטוענים מבקשים שזכות בסיסית לא תיגרע מהם: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ" (כ"ז, ד); "וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם" (ל"ו, ג). בשני המקרים משה פונה לה' והוא מאשר את צדקת המבקשים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה... כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת..." (כ"ז, ו-ז); "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה'... כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים" (ל"ו, ה). בנות צלפחד אכן זכו בנחלת אביהן, ובמקביל ראשי האבות זכו שנחלת צלפחד תישאר בשבט מנשה, ובנותיו יוכלו להינשא רק לבני שבטן. אולם, יש לעמוד על השאלה: מה משמעותו של דמיון זה?

לשאלה זו אפשר להוסיף שאלה אחרת: אם אכן שתי הבקשות קלעו לדבר ה', מדוע הדברים נאמרו בשתי פרשיות שונות? וכי אי אפשר היה לחסוך את כל המסופר בפרקנו, אם ההגבלה על בנות צלפחד הייתה נזכרת כבר אז? האם את הפסוק – "וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה... לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה, לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו" (ל"ו, ח) – אי אפשר היה לומר כבר בפרק כ"ז, בשעה שצוו בני ישראל על זכותה של הבת לרשת את אביה כשאין לו בנים?

נראה שבאופן מכוון התורה תיארה את הדברים בשתי פרשיות מקבילות. למרות הדמיון המתואר בין שתי הפרשיות, הרי שמבחינה רעיונית הן סותרות זו את זו. בקשת בנות צלפחד נבעה מתוך רצון להגן על הפרט – אביהן – כדי ששמו לא ייגרע, וזכות זו ניתנה להן. אולם, פרשתנו מציגה את הצד השני של הדברים – אם אכן זכות הפרט תהיה מלאה, הרי שתהיה בכך פגיעה בזכות הכלל – השבט – שעלול להפסיד חלקים מנחלתו. רק קיומן של שתי הפרשיות בנפרד מחדד כל נקודה בפני עצמה, ומביא לתוצאה הרצויה – איזון בין זכויות הפרט לבין צורכי הכלל.

אולי יעניין אותך גם