ארון התבלינים הקדום

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

שלא כסעודת אברהם, המייצגת תפריט עשיר של אנשים אמידים ביותר (בראשית יח, ו–ח), הסעודה שיעקב מכין משקפת את התפריט העממי יותר, שכוללת כרגיל "לחם ונזיד עדשים" (בראשית כה, לד). רק באירועים מיוחדים הגישו בשר ציד או מן הצאן (שם כז, ג–ד, ט).

ההעדפה של סוג הבשר נקשרת בפרשתנו לשני התאומים הלא זהים, השונים באופיים, שרבקה נושאת. האחד הוא עשו, המתואר כאדמוני "איש יודע ציד איש שדה"; ואילו יעקב הוא "איש תם יושב אוהלים", כלומר רועה צאן (השוו שם ד, כ). יצחק, שהוא "איש שדה" בעצמו (שם כד, סג; כו, יב) אוהב את עשו ואת המטעמים מהבשר שהוא צד (שם כד, ג–ד) ואילו רבקה, שמגיעה מבית של רועי צאן, אוהבת את יעקב ויודעת להכין מטעמים מגדיי עיזים (שם, ט).

העדשים נזכרות במקרא ארבע פעמים, תמיד בלשון רבים. הן מזוהות באופן חד-משמעי עם מין הקטנית העגולה הידועה בשם זה בימינו. חז"ל נתנו לעדשים סימן שדה מאפיין: "עדשה זו אין לה פה" (בבלי, בבא בתרא טז ע"ב). כלומר, היא חלקה, שלא כשאר מיני דגנים וקטניות שיש להם סדק או בליטה.

בימינו יש כמה זני עדשים: ירוקים, חומים, כתומים ואף שחורים. אסף הרופא מזכיר את "העדשים המכורכמים והאדמדומים", וקשה לדעת בוודאות איזה זן עדשים נזכרים בפרשתנו. לפי כמה פרשנים, אלו עדשים אדומים, שגונם חום או כתום, שנכללו בספקטרום הגוונים הנרחב של המונח "אדום" בלשון הקדמונים. כיוון אחר של פרשנות הוא שגון התבשיל התקבל באמצעות התבלינים שבו

 

העדשים הן גידול מסורתי בחקלאות הים תיכונית. הן נזכרו בגידולי השדה בימי דוד: "ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים" (שמואל ב כג, יא), והיו מרכיב מזון בסיסי וחשוב לצד חיטה, שעורה ופול (שם יז, כח; יחזקאל ד, ט). עדשים נמצאו בממצא הארכאולוגי באתרים רבים במזרח הקרוב, כולל באתרים מתקופת המקרא בארץ ישראל.

יעקב מכין נזיד, ועשו מגיע מהשדה ומבקש מאחיו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי, על כן קרא שמו אדום" (בראשית כה, ל). אי אפשר להתעלם מהקשר הסמנטי שבין אדמוני לאדום-האדום ולאדום. המקרא מבקש לרמוז בכך על אופיו הגס של עשו, שעיסוקו הוא ציד בעלי חיים, שכרוך באכזריות ובשפיכות דמים. הקשר עם ה"דם" נעשה בין היתר באמצעות שימוש בכפל לשון של צבעו האדום של נזיד העדשים.

שאלה מסקרנת היא ממה נבע הצבע האדום של העדשים. בימינו יש כמה זני עדשים: ירוקים, חומים, כתומים ואף שחורים. אסף הרופא מזכיר את "העדשים המכורכמים והאדמדומים", וקשה לדעת בוודאות איזה זן עדשים נזכרים בפרשתנו. לפי כמה פרשנים (ובהם רש"י), אלו עדשים אדומים, שגונם חום או כתום, שנכללו בספקטרום הגוונים הנרחב של המונח "אדום" בלשון הקדמונים. פרשנות זו מתאימה לגון האדמוני (ג'ינג'י) של עשו או לגון הפרה האדומה, שהיה למעשה חום-כתום. כיוון אחר של פרשנות הוא שגון התבשיל התקבל באמצעות התבלינים שבו, כמו למשל תוספת של פרי האוג (סומאק). רבנו אברהם בן הרמב"ם כתב שעדשים בבישול בחומץ ודבש – תבשילן אדום.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לרמטכ"ל, שלום

  פורום רבנים במילואים במכתב...

צו גיוס

  ישראל בן פזי, מנכ"ל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם