פּוּאַת הַצַּבָּעִים

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

רשימות היוחסין שבמקרא מקפלות בתוכן מידע רב. דוגמה לכך נביא מפרשתנו, שבה נמנו בני יששכר – "וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָהוְיוֹב וְשִׁמְרוֹן" (מו יג). השמות תולע ופוה מעידים על משלח ידם – התמחות בסממני צביעה. אחד מהשופטים שישב בהר אפרים נקרא "תולע בן פּוּאָה" (שופטים י, א). השם "תולע" במקרא בלשון יחיד הוא שם נרדף ל"תולעת השָׁני". במסגרת מחקרנו איתרנו בארץ מין של כנימה הגדלה על עצי אלון וממנו הפקנו צִבען אדום, שבעת התקשרות עם סיבי צמר מתקבל גוון כתום.

השם "פוה" או "פואה" (דבה"א ז, א) הוא כנראה שמו הקדום של הצמח פּוּאַת הַצַּבָּעִים (Rubia tinctorum) שממנו הפיקו בעת העתיקה צבע אדום-כתום. השם המקראי השתמר עד היום בשם הערבי "פֻוַהּ" וכך גם הביאו הרמב"ם בפירושו למילה פואה במשנה (שביעית ה, ד ועוד).

פואת הצבעים היא צמח רב-שנתי, מטפס, ירוק עד, שעליו מסודרים בדוּרים. הגבעול מרובע ומחולק לפרקים. פנים השורש מכיל את הצִבען אֲלִיזָרִיןAlizarin) )שממנו מפיקים את הצבע. כיום הוא מופיע באופן נדיר בטבע כפליט תרבות, ופרטים ממנו נמצאו למשל סמוך לירדן באזור בקעת בית שאן. בארץ ישראל שכיחה גם פואה מצויה (Rubia tenuifolia), מטפס הגדל בר בחורש הים תיכון. גבעולי הצמח נראים רבועים בחתך, ומשורשי הצמח הצלחנו להפיק צבע בגוון חום-כתום, אך איכותו נמוכה מאיכות הצבע של המין התרבותי.

על הפואה חלו דיני שביעית, מכיוון שהייתה גידול תרבות בארץ ישראל, כפי שמעידה המשנה: "וממין הצובעין - הפואה והרכפה יש להם שביעית" (שביעית ז, ב). במסכת שבת נזכר השימוש בשורשי הפואה כסגולה לרפואה: "הבנים יוצאין בקשרים" ולפי התלמוד מדובר "בקשרי פואה" (ירושלמי,שבת ו, ח). במקורות היווניים נזכרים שימושים שונים של הפואה לרפואה, למשל בטיפול בצהבת. במחקר אתנו-פרמקולוגי שנערך בשנת 2000, עדיין נמכרו בחנויות של סממני מרפא מסורתיים בארץ ישראל ובירדן שורשי פואה.

הממצא הארכאולוגי מאיר את המקורות הכתובים. באתר קומראן נמצאו עצמות אדם בגוון אדמדם, ובדיקה העלתה שמקור הצבע נובע מכך שהאנשים נטלו במשך זמן מה שיקוי העשוי משורשי הפואה. הסברה היא שאותם בני אדם סבלו מאבנים בכליות והטיפול בכך ברפואה המסורתית הוא באמצעות פואה.

הממצא של אריגים עתיקים הצבועים בפואה הוא עשיר ונמצא באתרים מדבריים יבשים לפחות מהאלף השני לפנה"ס. פיסות אריגים צבועים נמצאו במצרים, בתל אל-עמארנה, וכן באריגים שעטפו בהם מומיות. ממצא קדום ישנו גם בארץ ישראל מתקופת המקרא כמו למשל באתר תמנע. השימוש בפואה היה השכיח ביותר בתקופה הרומית לצורך קבלת גוני אדום-כתום, ובצביעה כפולה עם אינדיגו לצורך קבלת תחליף זול של צבע הארגמן. אריגים בגוונים אלה נמצאו לרוב במדבר יהודה, כמו במצדה, במערת האיגרות, במערת מורבעאת ועוד.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם