Print this page

דגת מצרים

 2 zohar amar

פרופ' זהר עמר

כאשר יוסף ומתייצב לפני אביו בטרם פטירתו, מציין אביו: "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם, אפרים ומנשה כראובן וכשמעון יהיו לי" (מח, ה). דומה שבני יוסף נדמו ליעקב בחזותם כמצרִים, עד כי שאל "מי אלה?" (ח). ייתכן שעל רקע זה אפשר להבין את ברכתו אליהם: "וידגו לרוב בקרב הארץ" (טז). וכי הדגים מתרבים בארץ? לכאורה צריך היה לברך וידגו לרוב במים או בים. כך מופיע הדג כסמל לפריון ולריבוי עצום בפסוקים אחרים במקרא, למשל: "כדגת הים הגדול רבה מאוד" (יחזקאל מז, י; במדבר יא, כב). דומה שהכוונה במילים "בקרב הארץ" לארץ מצרים, שהרי יוסף עצמו משתמש במטבע לשון זה בקשר לרעב במצרים (מד, ו, השוו: שמות ח, יח). משמעות הברכה היא שירבו כדגים של ארץ מצרים.

הנילוס היה מפורסם בעולם הקדום בדגה שלו. בני ישראל נזכרו בערגה בדגים שאכלו במצרים "חינם" (במדבר יא, ה). הדגים לא נחשבו רק מרכיב עיקרי בסל המזון המצרי, אלא כמקור הכנסה כלכלי. תוצאותיה הקשות של מכת הדם שביאור ניכרו גם בתמותת הדגה שבו (שמות ז, כא; תהילים קה, כט). את הדגים היו נוהגים לדוג בחכה או במכמורת (רשת), והתייבשות מקורות הנילוס הייתה אפוא קללה: "אָנוּ הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ" (ישעיהו יט, ח).

שמעם של דגי מצרים יצא למרחוק והם יוצאו ממנה לארצות שונות. מסתבר שבתפריט המזון של עשירי ארץ ישראל נמנו מיני דגים שונים שמוצאם ממצרים, שיובאו כנראה מלוחים או מעושנים. שרידי עצמות של דג נסיכת הנילוס מופיעים בעשרות אתרים ארכאולוגיים בארץ ישראל, לפחות החל מתקופת הברונזה המאוחרת ואילך. במסחר בדגים שלטו הצוֹרים והוא התקיים בירושלים (נחמיה יג, טז),כנראה סמוך ל"שער הדגים" (צפניה א, י; נחמיה ג, ג).

ברכת יעקב לבניו התקיימה, והם "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם" (שמות א, ז). זכו במיוחד בני יוסף והיו יחד לשבט הגדול ביותר: "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" (דברים לג, יא).


אולי יעניין אותך גם