"ושכנתי בתוכם"

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

כשעוצרים יהודי ברחוב ושואלים אותו היכן הקב"ה נמצא, התשובה האינסטינקטיבית היא 'בכל מקום', ואם הוא קצת יותר מחודד, אז הוא עונה את התשובה המפורסמת של הרבי מקוצק – 'במקום שנותנים לו להיכנס'. ואולם, אם נחפש את התשובה בתנ"ך, ניווכח לראות שהתשובה העיקרית לשאלה זו היא בירושלים, בבית המקדש.

נכון, לקב"ה אין סוף ולגדולתו אין גבול, ואולם אין לנו שום השגה ישירה באין-סוף. כל הקשר שלנו לה' הוא דרך התגלות ה' במושגים שלנו, בדרכי הגבול. כל מהות התורה באה להנחות אותנו שלא לדלג ישירות לאין-סוף, אלא להכיר את הדרכים והנתיבות שבהן הוא מתגלה. כך ברובד המעשים - אנו לא אומרים שהקב"ה הוא אין-סוף ולכן הוא מתגלה בכל המעשים. אלא אדרבה, התורה מלמדת אותנו מהם המעשים שבהם הקב"ה מתגלה, שהם המצוות, ומהם המעשים שבהם הוא אינו מתגלה, שהם העבירות.

כך גם בנוגע לממדי הזמן והמקום – התורה מציינת את הימים שבהם ה' מתגלה ושקרבתו אלינו בהם מרובה, וכן באיזה מקום הוא נמצא ומשרה שכינתו, כך שבבואנו לשם - אנו מתקרבים אליו ונפגשים עימו. כשם שהיסוד הזה ברור לנו במישור המצוות והעבירות, כך צריך שיחדור אל הלב גם בסוגיית המקום, עד שנחוש שאם אנו מבקשים להתקרב לה' - אנו צריכים לעלות לירושלים. וכך אמר דוד המלך בתהילים – "כי בחר ה' בציון, איווה למושב לו". אין ביטוי מוחשי מזה. זהו שאומר הקב"ה למשה רבנו בפרשה – "ונועדתי לך שם", דווקא שם מתרחשת 'התוועדות' עמוקה מני ים, בין נשמות ישראל לה' יתברך.

התורה מתארת שתכלית העלייה לרגל לירושלים היא "ליראות פני ה'". זהו דבר מופלא שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מכאן אנו למדים שהמקדש הוא כמו בחינת 'גוף' לשכינה - כשם שבאמצעות גופו של חברך אתה יכול לתקשר עם עצמיותו, כך באמצעות המקדש אנו זוכים לראות פני שכינה. המבט והחיוך, החיבוק והדיבור – הם הכוח המיוחד שיש בגוף שמאפשר חיבור ממשי עם העצמיות הנסתרת. לכן כשאדם אהוב נפטר חלילה, הכאב נורא, אף על פי שהנשמה עדיין קיימת, כי הגוף אִפשר את החיבור עימה, וחסרונו דוקר ופוצע.

כמו שאנו זקוקים לגוף של אהובנו כדי לתקשר עימו, כך אנו זקוקים לבית המקדש כדי להידבק בה'. כשאנו עולים לרגל ומביטים במקדש, הרי שאנו כביכול רואים את פני ה'. העין הגשמית שלנו פוגשת את ההדר והיופי של המקדש, ובמעמקים הנשמה שלנו ניזונה מזיו השכינה, מתרפקת על דודה, ורווה עונג ושמחה בלא גבול. וכשם שאנו רואים את שפע השכינה, כך ה' רואה אותנו, וכפי שדרשו חכמים "כשם שבא לראות כך בא לירָאות". ומבאר רבי נתן שפירא את הסוד המופלא של העניין – כשאדם מסתכל בשכינה בעלותו לרגל, הרי השפע הרוחני חודר למוחו ומאירו, כי ידוע שהתמונה מצטיירת במוח. ולמעלה מכך, כשהקב"ה מסתכל עלינו, כביכול צורת כל אחד מאתנו נחקקת בשכינה בגובהי מרומים.

בלא מקדש, השכינה פורחת באוויר ולא מוצאת מנוח לכף רגלה. ואנו עומדים בתחתיות ארץ, מביטים לשמיים, וצועקים בצימאון – 'איה מקום כבודו'. ההשלכות לכך רבות מאוד ומקיפות את כל חיינו - כל הספקות באמונה, כל הבלבולים בדעת אלוקים, כל תחושת הזרות, נובעים מחסרון 'הגוף', חיסרון בנוכחות הממשית של האלוקות בחיינו. העובדה שהתפילה, הדבקות בה' ורגשי הקודש הם אווריריים, חמקמקים ומופשטים, היא תוצר של חסרון המקדש, חיסרון בגוף שמנכיח את השכינה ואת הקדושה האלוקית בצורה מוחשית, ממשית ונתפסת. התורה היא רוחנית נאצלת, והתפילה היא עבודה בפנימיות הלב. יחד עימם אנו זקוקים ל'גוף', לבית הגדול והקדוש, העשוי "זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני".

יש החושבים שבניין המקדש לא רלוונטי חלילה, או שהוא 'תוספת' לחיים עצמם. אך מחשבות אלו נובעות מחוסר הבנת מהותו. וכשמבינים היטב מהו ומהי השפעתו העמוקה על חיינו - מתברר שהוא מצרך חיוני ביותר לדורנו, והוא התרופה השורשית לכל תחלואי הדור. באור חיי המקדש יוארו חיינו, בשמחת ישראל ברגלים תתעצם האהבה והאחדות בתוכנו, ובשפע החיים והקודש שיופיעו בו בצורה מוחשת וחודרת יתמלאו חיינו עושר רגש וחוויות חיים, שכל הריגושים החיצוניים מולם יהיו כקליפת השום.

הרחבה גדולה בנושא המקדש ואורו ראה בספר 'טללי חיים - מקדש מלך' מאת הרב ראובן ששון


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם