Print this page

מרגלים ומעפילים Featured

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

שני מאורעות התרחשו בפרשה – מרגלים ומעפילים – ויש קשר עמוק ביניהם. כפי שמבואר בספרים הקדושים, המרגלים ביקשו להישאר במדרגה של דור המדבר, בלי לרדת לעסקי החול בממדי העולם הזה. דור המדבר היה מעין נשמה פורחת באוויר, באין צורך לעמל מלאכה, לבניית בתים ולכל תעסוקות העולם. המזון בא מהשמיים ברדת המן, הדיור היה ענני כבוד, הביגוד נותר שלם באורח פלא. כל שאלות החיים – בריאות, ביטחון וכלכלה – נפתרו בניסים גלויים, והדור היה פנוי לעסקי הנשמה ולדבקות עליונה.

הכניסה לארץ היא כירידת הנשמה לגוף, שמרכז החיים נקשר לעסוקים סיזיפיים וכאובים. עמל האדם במלאכה ובפרנסה דורש מאמץ עצום, עבודת מידות ודרך ארץ. כל אלה לא צצו כשהכול בא מלמעלה. המרגלים סברו שהכניסה לארץ תהיה חטא, נפילת רוח גדולה, ולכן מאסו בארץ חמדה והוציאו דיבתה. ארץ אוכלת יושביה במובן הזה שהיא תשקיע את העם בחומרנות ותאבד מהם את הוד הרוחניות.

שורש החטא הוא המחשבה שאור הא‑לוהות מאיר רק במרומים, ואילו ממדי הארץ עזובים לחומרנות מנותקת. אילו הייתה הכרה בהירה שהקב"ה הולך איתנו יד ביד ומכניס אותנו לתוך מעבה החומריות כשהוא עימנו בכל צעד ושעל, היו מקבלים את הכוחות ללכת על המהלך הזה. כי הן אמת, שכל ירידת הנשמה לגוף הוא פלא א‑לוהי, שהכניס ציפור דרור אצולת שמיים לתוך סבכים קשים וזרים לה שלמראית העין נראים כמרחיקים אותה מצור מחוללה, אך באמת מקרבים אותה אליו בצורה עמוקה מאוד. כי אין קרבה גדולה יותר לבורא עולם מללכת בדרכיו ולעסוק בהארת העולם הזה, להיטיב לאחרים ולהרים את המציאות הנפולה.

כשהנשמה בורחת לשמיים ליהנות מזיו השכינה תוך כדי עזיבתה את הגוף היא אומנם מלאת תענוגים, אך לא בכך היא עושה את רצון קונה. הקב"ה עצמו עסוק בהשפעה לאחרים, להיטיב לבריות, כביכול הוא 'מתמסר' להם. ומי שחפץ לדבוק בו באמת צריך לסגל לעצמו את דרכי ה' הללו. לכן דווקא הירידה לעולם הזה היא ההתקרבות לא‑לוהים, כי היא עושה את האדם דומה לה'.

זהו הערך הא‑לוהי של הכניסה לארץ. של הירידה לתוך מעבה החומריות. כי על ידי כך ייכנס אור ישראל העליון לממדי העולם הזה, ובבניין האומה בארצה תואר האנושות כולה. מה שאין כן אילו היינו נשארים במדבר, שאז לא היה לנו שיג ושיח עם האומות ועם רובדי העולם הזה, והם היו נותרים עזובים בקלקולם ובזוהמתם.

כללו של דבר, המרגלים חטאו בכך שניתקו בין שמיים וארץ וסברו שהקב"ה מתגורר רק בעליונים ואילו העולם הזה עזוב לגשמיותו.

ומכאן למעפילים: הם ביקשו להיכנס לארץ גם אם ה' לא נמצא בקרבם. כך אמר להם משה: "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם", והם התעלמו מדבריו והעפילו ביד רמה. למעשה הם סברו שאומנם בשביל לקבל תורה ולדבוק בקודש עליון צריך השראה א‑לוהית, אך אין צורך בנוכחות א‑לוהית בשביל כיבוש הארץ ובניינה אלא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". נמצא שגם הם סברו שעסקי החול עומדים כשלעצמם ואינם מחוברים לאור הא‑לוהי. לכן הם סברו להצליח בהם גם לאחר שנאמר להם במפורש שה' אינו בקרבם.

נמצא שחטאי המרגלים והמעפילים הם ממש שני צדדים של אותו מטבע, ויש להם שורש אחד: המחשבה שה' נמצא רק בעליונים ולא בארץ ובמושגיה החומריים. מחשבה זו הולידה שתי גישות: המרגלים סלדו מהארץ, והמעפילים סברו להצליח בה גם בלי נוכחות א‑לוהית.

גם בדורנו יש הסוברים שתקומת המדינה היא מעשה בשר ודם. יש מי שמתפאר בכך וחש שאינו זקוק לקשר עם הא‑לוהים בשביל לבסס את קיומו והצלחתו, והרי זה מזכיר את הגישה של המעפילים, ויש המבקשים להתרחק מכל העסק הזה כי הוא מגושם וחומרי ומרחיק את האדם מבוראו.

התיקון השלם יבוא בכך שנשכיל לדעת שה' יתברך מושל בשמיים ובארץ, ואורו הגדול עומד ביסוד הכול. וככל שנשכיל בעמקי התורה נלמד להכיר את יד ה' המסבבת את כל הסיבות, גם את הרוחניות האצילית וגם את התנועות החומריות בקשרי האומות וגלגוליהם, בחיי עם ובניינו ובכל מערכות החומר. זהו רז הייחוד הגמור בין אור קוב"ה ואור שכינתיה, בין התורה העליונה ובין מלכות ה' בארץ. ומתוך קדושה וטהרה רבה נדבק בה' לעובדו בכל לב, אמן.


אולי יעניין אותך גם