עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף Featured

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע
 
עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף (במדבר כא, ח)

 

פרופ' זהר עמר

 

במהלך במסעם של בני ישראל, בהקיפם את ארץ אדום, הם שבים ומתלוננים כנגד ה' ומשה: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִםלָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". (במדבר כא, ה). בתגובה ה' שולח בעם את "הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (שם, ו). לאחר שהעם הודה בחטאו, משה מתפלל בעדם וה' מצווה אותו: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת...וַיִּסְעוּ... וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת".

 

פעמים אחדות במקרא משמשים בעלי חיים, או הדימוי שלהם, כשליחים בידי ה' לייסר את ישראל בחטאם, והם חלק מתבנית הנוף של העלילה, כדוגמת "הנחשים השרפים" במדבר. השרף נזכר במקרא שש פעמים ככינוי כללי לנחש ארסי. רוב מיני הנחשים הארסיים החיים במרחב ארץ ישראל, סיני ומצרים הם מדבריים: "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם...הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר..." (דברים ח, טו-טז).

 

פסוקים אלה מסבירים במה חטאו בני ישראל – בתלונות שווא הם הלינו שאין במדבר לחם ומים, בשעה שאינם מעריכים את סדרת הניסים שנעשתה להם, מיציאתם ממצרים ועד להורדת לחם מן השמיים והשקייתם ממים שיוצאים מהסלע. יתרה מזאת: ה' הצילם במדבר מנחש-שרף, וכאשר בכפיות טובה לא ידעו להעריך זאת ולהודות על כך – ה' מכה אותם מידה כנגד מידה, באותם נחשים מסוכנים.

 

נְחַשׁ נְחֹשֶׁת

 

הביטוי "נחש הנחושת" אינו משחק מילים גרידא. מדובר במוטיב ריאלי שכדוגמתו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות באתרים פולחניים אחדים בארץ ישראל מתקופת המקרא, כגון: מגידו, תל מבורך, תמנע, חצור, שכם וגזר. נחש הנחושת המפורסם מתמנע נמצא במכרות הנחושת הקדומים שהתגלו במקום. אתר מפורסם נוסף שבו כרו נחושת ועיבדו נחושת היה בפונון, בצפון מזרח הערבה, למרגלות הרי אדום, חבל ארץ שבו התרחשה העלילה בפרשתנו. כך שלא מקרי ש"נחש הנחושת" של משה יוצר באזור "אובות" הסמוך לפונון (במדבר כא, ט-י; לג מב-מג ותרגום יונתן, שם).

 

הנחש כסמל הקשור לרפואה הוא קדום ומוכר עד ימינו. אולם המקרא מציין במפורש שהסרת הנגף נעשתה באמצעות התפילה לה' (במדבר כא, ז-ח) ולא בייחוס כוח מאגי לנחש עצמו. זאת, בניגוד לפולחן נחש הנחושת שהיה מקובל באותה תקופה. אכן בתקופת המלוכה היו מהמוני העם שנהגו לעבוד את נחש הנחושת ("נחושתן") ולכן חזקיהו השמיד אותו עם שאר העבודה זרה (מל"ב יח, ד).

 

גם חז"ל דחו את המחשבה שמא לנחש יש כוח של ריפוי. הנחת הנחש על "נס" גבוה רמזה למעשה ידי השמיים: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" (משנה, ר"ה ג, ח).

 

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

 

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם