אֲשֵׁרָה Featured

 2 zohar amar

טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

קידושם של עצים בידי האדם הוא תופעה אוניברסלית עתיקת יומין המופיעה בתרבויות ובדתות שונות. בארץ ישראל של תקופת המקרא היה פולחן האשרה חלק מהפולחן הכנעני. בימי אחאב פרח פולחן זה והגיע לשיאו בתמיכת השלטון, עד שהיו "נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי שולחן איזבל" (מל"א יח, יט). נביאי ה' ניהלו מלחמת חורמה כנגד פולחן העצים שהתפשט גם בקרב ישראל (דה"ב יט, ג).

האיסור על פולחן זה מופיע בפרשתנו: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּך"(דברים טז כא). האיסור כולל נטיעת "כל עץ", דהיינו נטיעת עצים חיים (רעננים) ועצים מעובדים. למילה אשרה הנזכרת במקרא 40 פעמים ישנן שתי הוראות עיקריות: שם של אלה מתוך הפנתיאון הכנעני, ובמיוחד חפץ פולחני העשוי עץ ומייצג את האלה ופוריותה. הפעלים מהשורשים שר"ף, גד"ע, כר"ת, נת"ץ, שמשמשים במקרא ביחס להשמדת פולחן האשרה מראים שהכוונה היא לעץ או סדן עץ שהוצב סמוך למזבח או לבמה פולחנית. לעיתים האשרה הייתה חלק ממכלול פולחני שהיה ממוקם במקומות גבוהים וניכר מרחוק בעצים גדולים ששימשו כנקודת ציון בולטת (מל"א יד, כג).

בחפירות ארכאולוגיות בכמה אתרים בארץ נמצאו שרידים של עצים המיוחסים לפי החוקרים ל"אשרות".כמו כן נמצאו כתובות אחדות מתקופת המקרא (המאות התשיעית-שמינית לפנה"ס) המזכירות את פולחן "אשרת/ה" בכונתילת עג'רוד שבסיני, בתל מקנה שבשפלה הדרומית ובחרבת אל-כום שממערב להרי חברון. מהכתובות עולה שהאשרה נחשבה "בת זוגו" של האל, תפיסה המנוגדת לדת ישראל המונותאיסטית.

בתקופת המשנהעדיין היה נפוץ באזורים שונים בארץ פולחן האשרה (תוספתא, עבודה זרה ו, ח-ט) אולם הוא נדחק עם התפשטות הנצרות. נראה שבתקופה הביזנטית הוא התקיים רק באזורים שבהם עדיין התגוררה אוכלוסייה פגאנית. בעקבות הכיבוש הערבי לא נשארה בארץ אוכלוסייה פגאנית, אך זיכרון הפולחן כנראה נותר. בשרידי הלכה שנמצאו בגניזה בסידור ארץ ישראלי מהתקופה הערבית הקדומה נאמר: "אבל היום שבטלה ריחה שלעבודה זרה מותר להשתחות במקום המיוחד לתפילה...ואסור להשתחות בבית עבודה זרה שחרב או על אבן משובחת וחוששים שמא היתה עשויה מַשְׂכִּית לשם עבודה זרה...ולא תחת עץ רענן ולא כנגדו וחוששים שמא היתה עשרה (אשרה)" (מרגליות, תשל"ד, קלה).

פולחן האשרה כעבודה זרה נעלם לגמרי בימי הביניים, אך לסממנים החיצונים של פולחן זה ושמו נותרו שקיעים. בתקופה זו ישנה עדות לקיומם של עצים שהיו מקודשים בשכבות העם העממיות סמוך לקברי צדיקים, תופעה שמוכרת גם בימינו.כך למשל ר' שמואל בן שמשון (1211) מציין במירון "כעין אילנות אשר" (יערי, תש"ג, 81).

עצי אשרה של עבודה זרה נעלמו מנופה של ארץ ישראל ועדות לקיומה עדיין אפשר לראות כיום רק בארצות שבהן מתקיים פולחן פגאני, כמו בדרום-מזרח אסיה. עקירת האשרה והפולחן האלילי מארץ ישראל אינה רק פיזית, אלא מהווה ביטוי רוחני עמוק לבשורה גדולה של האמונה הישראלית – האמונה שעקרה את הפולחן האלילי מחלק ניכר מהאוכלוסייה העולמית, ולעתיד לבוא יתנחל הייחוד בשם ה' בלב כלל האנושות.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם