Print this page

מים קדושים

הרב יניב חניא


על פרשת עקב אין זוהר 'רגיל' אלא רק את החלק הקרוי 'רעיא מהימנא', העוסק בצד הפנימי של המצוות. בפרשתנו, בגלל הביטוי "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח, י), רוב הרעיא מהימנא עוסק במצוות הקשורות לסעודה. אחת המצוות הללו נתונה במחלוקת פשטנים ופנימיות ידועה – המצווה לנטול מים אחרונים אחרי הסעודה. כך כתוב בזוהר: "מים אחרונים, שתיקנו אותם בגלל המלח סדומית, שמסמא את העניים. ולמה נקראו 'חובה'? אלא שבדרך הסוד סם המוות שורה על הידיים, על ידיים מזוהמות שעושים בהם ברכה... וכך גם כוס שעושים עליה ברכה צריכה שטיפה מבפנים ומבחוץ... וסוד המילה – 'והתקדישתם' – אלו מים ראשונים, 'והייתם קדושים' – אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב למול השם צבאות".
הנימוק של מים אחרונים בגלל מלח סדומית הוא הטעם המובא גם בגמרא, ועליו אמרו (בעיקר פוסקים אשכנזים, החל מהתוספות), שמכיוון שאין בימינו מלח סדומית, הרי שבימינו המים האחרונים אינם חובה, וכך נהגו רבים. ואכן נראה שזו שאלת הזוהר: "ולמה נקראו חובה?", והתשובה – שיש כאן רז וסוד על הידיים המזוהמות. אם מברכים בעוד יש עליהן לכלוך, שורה רוח רעה, סם המוות רוחני. ולא רק בידיים אלא גם בכוס של ברכה, ובכלל, רוח רעה שורה על זוהמה אם עוסקים במצווה.
מיוחד במינו, לעניות דעתי, שהזוהר מביא פסוק כ'הוכחה' לכך שיש כאן סוד. הרי מדובר כאן לכאורה בתקנת חכמים ולא במצווה מהתורה, והזוהר אומר שדרשה מפסוק על עניין מים אחרונים (ואפילו ה'שמן ערב' שסכים על הידיים אחרי האכילה!) איננה אסמכתה כמו שאומרים בדרך כלל אלא הוכחה שיש כאן משהו עמוק ופנימי, שיש כאן סוד.


אולי יעניין אותך גם