אין זו תרבות תימן

1858526 790

מאת: תימני שאכפת לו באמת ממסורת ותרבות

'האם זו תרבותנו?' – תגובה לרשימה "גת, נרגילה וה'פָרָשָׁה'" של נדב גדליה

קראתי את הכתבה של נדב גדליה שפורסמה ב'מוסף עולם קטן' פרשת צו, והתחלחלתי. האם זו מורשת יהדות תימן? האם כך ישבו גדולי הרבנים ולמדו תורה? כמו חבורת בהמות להוטות אחרי לעיסת עשב? קבוצת בטלנים שמעשנים נרגילות? אז זהו שלא.

רבני תימן וחשוביה כלל לא השתייכו ל'מנהג' שפשׂה במחנותיהם, להפך, הם ראו בו מנהג מגונה, בטלני, שמתאים לערבים שיושבים כל יום במשך שעות עם נרגילות ושרשרת בבטלה גמורה, ולא ליהודים שלומדים תורה ועובדים לפרנסתם ("כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון", "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"). מה שהוא קורה 'בית המדרש הלא רשמי של העדה' הוא לא מדויק. היה בית מדרש רשמי, שהוא בית הכנסת ("אלכניס"), שבו היו יושבים כל ציבור בית הכנסת - זקנים, מבוגרים, צעירים (וכך עברה המסורת מדור לדור במדויק ולא כל דור הקים 'דרך חדשה' ביהדות), לפני כל תפילה ואחריה עם כוס קפה ("קִישְׁרְ") ולומדים מקרא, גמרא, מדרש והלכה, ובטח שלא שיחקו, ולא ראוי ולא מתאים לשחק 'משחקי קונסולה' (וכן כותב הרב קאפח בספר 'הליכות תימן' המתאר את החיים היהודיים בתימן: "כל המשחקים הם לקטנים בלבד ואין הגדולים משחקים שום משחק. משחקי קוביא או קלפים לא היו ידועים בין היהודים כלל. השמות קוביא וקלפים היו שמות נרדפים לשחיתות, גזל וגנבה"), לצפות בכדורגל, או להעביר את הזמן בלשון הרע ורכילות ח"ו.

אלו דברי הרב יוסף קאפח זצ"ל בספרו "הליכות תימן", שנכתב מייד לאחר עלותו ארצה, המתאר את הווי החיים היהודיים בתימן, בתארו את לעיסת הקאת:

"לעיסת ה'קאת' בתימן, זוהי מכת מדינה, שאין לה מרפא. נגועים בה בעיקר הערבים. אך גם היהודים למדו מן הגויים וגם בהם דבקה מכה זו. אלפי 'ריאלים' (מטבע תימני) משקיעים תושבי תימן, יום יום, בשביל קניית 'קאת'. תושבי תימן, עניים כעשירים, אנשים ונשים, גדולים וקטנים, להוטים אחרי לעיסה זו. ואין לך אדם שלא יוציא אחוז ניכר מהכנסותיו, לשם סיפוק הרגל רע זה" (הליכות תימן, עמ' 293, מהדורה חדשה, תשס"ז).

תיאוריו מעידים על הסלידה שלו (וכן של כל רבני העדה וגדוליה) מתרבות זו. וכך הוא מתאר בהמשך:

"קלחי ה'קאת' שאינם נאכלים נזרקים על הרצפה, ואחרי שעה קלה דומה 'דיואן אלמדכא' (אולם ההסיבה) למרבץ בהמות ולא למושב אדם" (עמ' 295).

"אופן שתיית המים עם ה'קאת' צריך לימוד, כדי שלא ייסחף ה'קאת' הנלעס בפה עם המים, לפיכך כששותים בולמים את השפתיים ומוצצים את המים לאט לאט. כך נשמעות שריקות מקוטעות דרך הפה בשעת השתייה כשתיית החמור" (עמ' 295).

"את רוקם הנקבץ בפיהם אינם בולעים, אלא יורקים בצורה מיוחדת הנקראַת 'בזוּק', 'יִבזֻק'. מקבצים את הרוק בקצה הלשון, פשוקים שפתיים וחורקים שיניהם ויורקים בכוח כדי שיהא נזרק למרחוק בסילון-דק המשמיע קול מגעיל ומבחיל" (עמ' 299).

ב"ה עם עלותנו ארצה התרחקנו מהערבים (המסורתיים שלְּתימן) וממנהגיהם הבטלניים, והתמעטה התופעה של ה"תכזינות", (גם התמעטו לצערנו מנהגים ואורחות חיים יהודיים מסורתיים חשובים מאוד, שאין כאן המקום לבכות עליהם, ואין כלל מקום לבכות - אלא לעשות כל עוד אפשר). חבל שכיום חוזרים דווקא ל'מנהגים' האלה, וככה מצטיירת בעיני אותם אנשים המורשת והתרבות היהודית-תימנית.

יהי רצון שיבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו גאולת הנפש, ויתחדשו ימינו כקדם ונחזור למנהגי אבותינו באמת, אכי"ר ויכמ"ל.

יש לי מאמרים רבים וחשובים בנושא, למעוניינים ליצור קשר: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם