שלי ושלך שלו הם

1858526 790

שפת אמת

כן. הם שלו. כשאפגוש אותך אוכל לספר לך.

כשביום אחד תשוטט משתומם בחדר האוצרות הפנימי שבי, אוכל להושיב אותך, לספר לך את פשרו, אוכל לספר לך, לספר את סוד חיי.

אוכל לספר לך איך הבור השחור של חיי הובילני אליו. הובילני אליך.

לא אוהבים לדבר על זה, בציבור שלנו, ובחברה הכללית, לא אוהבים לקבל את זה.

נדמה שאולי זה מסוג הדברים הפחות נעימים, יפים או מרשימים שקיימים בעולמו של ה' יתברך, וכמו כולנו מתאמצים לקפל את זה, או להתעלם, לטאטא, להדחיק עמוק עמוק וכמו להכניס לכספת ולסגור אחריה בריח לעד.

כשהייתי קטנה, לא הייתי ככה. זה בא בבום, פתאום, ופשוט קרה. ניסיתי לעצור את זה, ולא הצלחתי. מילדה שמחזירה את הפרוסות כל יום מבית הספר ודואגת שכל המחברות יסניפו קצת ריח של ריקבון עד שאזכר להוציא אותן משם, הפכתי למתבגרת שגילתה בריחה חדשה.

אוכל.

וכל כך פחדתי לספר. כל כך התביישתי להיעזר. אבל המציאות דיברה בעד עצמה. חייתי קונפליקט, הסתרתי והוסתרתי.

ומכאן מתחיל המסע שלי.

אתה בטח תוהה. רציתי לספר לך שלראשונה בחיי החלטתי לנקוט שיטה חדשה. הפסקתי להיאבק ולהילחם. החלטתי להרפות. לתת לאדון הגדול להוביל אותי. מוכנה להתמסר, לשחרר.

דווקא היום אני רוצה להודות, אני רוצה להודות לו.

כל השנים אנשים נדהמו מהמשיכה שלי ללכת תמיד אל מאחורי הקלעים, לא להתבלט, לא להיראות. להתכסות. אני אוהבת ללכת ברחובות בלילה, תמיד מעדיפה ללכת בין סמטאות מאשר בשדרה ראשית. אנשים קוראים לזה צניעות, אבל אני יודעת מאיפה זה מגיע. זה ממנו.

אני רוצה להודות לגוף הזה שכל כך לא אהבתי רוב השנים, שלא הצלחתי להתחבר אליו. שכמו יש מסך ביני לבינו. שגרם לי להרים הרבה מסכים אחרים, מעל פניהם ולבם של אחרים.

אני רוצה להודות למשקל הזה שלא נחשב מחמיא במיוחד. אני רוצה להודות לחוסר ההצלחה שלי בדיאטות שונות ומשונות, בלי להתייאש, ושוב ושוב.

אני רוצה להודות לכל אותם רגעים של תסכול עמוק, רגעים שאני מכירה היטב, שבהם נפתח לו החדר האחד והיחיד בלב שכל כולו כאב מוכר ובוער, מול המציאות, ובעיקר מול ה' יתברך, משם יוצאת נשמתי ובוכה את המייתה הקבועה. ובדמעות הגדולות הללו, אני זוכה להרגיש את נועם גן עדן ממש, זוכה למשהו שאין מילה להסביר אותו, והוא מין קרבה גדולה ועמוקה לאמת, לאור אינסוף ברוך הוא. והכול - בזכותו. זה ממנו.

אני רוצה להודות ליצר הזה ולמלחמה בו שלא נגמרת, בזכותו זכיתי להיות בדרך לתיקון שלי. בזכותו אני מבינה אנשים שמתמודדים. בזכותו זכיתי למעט תורה ותפילה.

אני רוצה להודות לבושה הזו, לבושה הבסיסית הזו במי שאני, במה שאני. בגוף שלי. היא קירבה אותי כל כך לדעת את מקומי בעולם, "מה אנוש כי תזכרנו".

אני רוצה להודות למשקל הזה. שהוציא אותי למסע עמוק בנפש פנימה, או בעצם גילה לי מסע אחר, רחוק, ישן נושן. שרוב הזמן היה בראשי מאחורי מסך גדול ושחור של טשטוש ושכחה. בזכותו אני זוכה לעשות עבודה פנימית, ולהילחם במחשבות האינסופיות ובייאוש שניתקו אותי מעצמי, מבשרי.

אני רוצה להודות לו. הוא הולך אתי לכל מקום - הוא הנציגות שלי במבט הראשון של מי שפוגש בי לראשונה, וכל אחד מפרש אותו אחרת. ולי זה כבר לא אכפת. אני רק יודעת שהניסיון הזה ברא לי עיניים פנימיות, להביט באנשים מבט ראשון בעיניים, אל תוך האישונים, ישר אל תוך הנשמה.

אני רוצה להודות לו. בתקופת השידוכים הוא מסנן לי הרבה אנשים שלא מתאימים למידותיי, שמחפשים מעלות שאין בי, וזו זכותם. הם מזכירים לי עד כמה אצטרך להשקיע בפנימיות שלי וכמה אצטרך להתגבר על הפחדים, ולהאמין שה' יתברך הולך אתי לכל אשר אלך ולבטוח בו יתברך שהוא כן אוהב אותי כמות שאני, ובוודאי יביא לי יהלום יקר שידע להעריך אותי, ככה.

אני רוצה להודות לו. כשאעלה למעלה ויגיע הרגע שלו חיכיתי, אפשוט את המדים, את הלבושים, ואשמח שסוף סוף רואים אותי כמות שאני, ושום דבר לא מסתיר אותי.

ואותם לבושים שהשלכתי בפינת חדר ההלבשה שבשמים ישפכו אור על כל הרקיעים כולם, וכל צבא מרום ישתומם איך עפר מגושם כזה יכול בכלל להפיץ אור? ולא אבין בכלל על מה הם מדברים, עד שיבואו לפניי עם הגוף המכוער הזה ויראו לי, ואני אסתנוור ואתפלא מאוד. ורק אשיב חרישית, שלא ידעתי שהגוף שלי קדוש.

אתה יודע. כל כך שנאתי אותו במהלך השנים, אבל אני חייבת להודות לו.

ולהודות באמת,

שכל מה שיש בי, זה ממנו.

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם