שאלות המנופנף

1858526 790

א"ש

כמה שאלות לי עכשיו בעולם, לאחר המעשה שהיה. למה?

לָך, ש"נפנפת" אותי במסרון,

למה לנהוג כך, שגר ושכח?

אחרי שאני ניגשתי אליך, וגמגמתי שהייתי רוצה לפגוש ולהכיר אותך טיפה יותר.

נכון, ייתכן שאיננו מתאימים, אבל למה לא לגשת אליי ולהגיד לי 'לא', באותו רגע או אחרי כמה ימים, למה בהודעה?

ולמה קיבלתי את ההודעה שעה לאחר שניגשתי? האם זה זמן מספיק לחשוב?

בשביל מה המציאו את הדייט הראשון? והשני?

ואני, שישבתי והסתכלתי וחשבתי והתלבטתי שנה שלמה אם לגשת, האם זה מגיע לי, לסכם את כל הזמן הזה בשעה?

ולי, שלמדתי כל החיים במסגרת דתית נפרדת ומעולם לא יצא לי לפנות מיזמתי אל אישה דתייה בת-גילי ולדבר אִתה,

למה בשום שלב לא אמרתי לעצמי שיש חיים אחרי בית הספר, למה לא רכשתי חברה בתיכון?

ולמה אתה כל כך רגשן, למה להיעצב מזה? וכי זו הדחייה היחידה שקיבלת בחיים? אתה עוד צעיר, חיים שלמים לפניך!

תשרת ותלמד ותטייל, תחיה את החיים, למה אתה 'נתקע', כי מישהי חושבת שזה לא יתאים לה, גם אם היא מעריכה אותך מאוד?

ולקודשא בריך הוא, למה?

למה זה חייב להיות קשה כל כך, כקריעת ים סוף?

גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, ואני?

חברים מסביב מתארסים ומתחתנים, ואני נקרע.

אני מחפש את החצי השני של נשמתי, וכשאני חושב שמצאתי ומשקיף ומתלבט ומתפלל ולבסוף ניגש,

אני מקבל 'לא' רועם, ולא במקום או לאחר זמן מחשבה, שאת זה עוד צפיתי ונערכתי לכך, אלא לאחר שעה

ולמה דווקא היא אמרה לי 'לא', קב"ה, למה?

הרי אתה יודע מעשה כולם, ואתה יודע שאני אוהב אותה, ואתה יודע ש'על הנייר' אנחנו מתאימים, אז למה?

למה לא הכנסת בלבה שתסכים לפגישה, ואם גם היא תרגיש שאנחנו מתאימים, אחרי שאנחנו מכירים מעט יותר מעבר לשם הפרטי ולשם המשפחה?

ולַך, אם את קוראת את זה, אני פשוט חייב לשפוך את לבי על הנייר כדי שלא להישאר מדוכא, וגם כי אני בטוח שיש עוד שהרגישו או מרגישים כך ממש עכשיו, ואולי נתתי להם ביטוי במכתב זה. אם פגעתי בך בהצעתי או בהתנהגותי, כי בוודאי חשת שאני מסתכל עליך בתקופה האחרונה, אני מבקש להתנצל. דעי שאני מייחל שתשובי, כי לעניות דעתי אנחנו כן עשויים להתאים.

ולי, שגם אני צריך לשוב, שגם לי יש מי שמחכה שאשוב. על כל הדחיות, על כל השיגורים והשכחות שלאחריהם, על כל התשובות מהבטן מבלי לחשוב על העומד מולי, על האנשים שלא חשתי בייסוריהם הפנימיים, על התפילות שלא נשאתי, על החברים שלא עודדתי, על מחשבות ה'מה היה קורה אילו' שלפעמים אין בהן לא חרטה ולא תשובה אלא סתם יצר הרע, על העצב, על הכעס, על אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ועכשיו אתה בא אליו בתלונות.

ולְך אבא שבשמים, בבקשה, אל תשאיר אף אחד רווק מזדקן או חשוך ילדים או מתייסר במחלה. אני בטוח שאתה רוצה שרק יהיו שמחות בישראל, בוודאי אצלי, שהרי בשבילי נברא העולם. ובשבילה. ובשבילם. ובשבילנו. ובעיקר בשבילך, אם כי ברור שככל שיהיו פחות שמחות יהיו גם פחות מי שיפארו שמך בעולם, מספרית, אז שווה לעשות יותר שמחות, לא?

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם