מיומנו של טנקיסט

1858526 790

מיומנו של טנקיסט ב"עמק הבכא" - יומן הקרב של עקיבא וינטרויב

ערך: הבן, רובי וינטרויב

בערב יום כיפור הלכתי לבית הכנסת בבסיס הצבאי, ובסיום התפילה הרגשתי התרוממות עילאית. בצאתי קיבלתי דף תפילה לפני יציאה לקרב, ואמרתי בלבי שזה יצילני מכל רע.

למחרת בבוקר קיבלנו הודעות שהמצב בגבולות מחמיר, ועלולה לפרוץ מלחמה בכל רגע. המשכתי לצום אף שהייתה זו שעת חירום.

התפללתי קצת, ובעשר בבוקר קרא לנו המ"פ מיידית, והבנו שמשהו הולך להתרחש. הוא חיזק את לבנו ואמר שאנו לא צריכים לפחד כלל, שנעשה הכול כפי שתרגלנו באימונים, ושהמקלעים לא יפסיקו לירות לרגע. לאחר מכן הלכנו כל אחד לטנק שלו, עם ציוד מלא.

הבטתי סביבי לראות את חבריי, והתחלתי להרהר לעצמי - מי יחיה ומי ימות ח"ו.

קרוב לשתיים בצהריים, הופיעו לפתע שני מטוסים שלנו וטסו לכיוון סוריה. כעבור כמה דקות חלפו מעלינו בגובה נמוך מטוסי הפצצה סוריים, כשהם יורים בתותחיהם. אז התחילה המולת הקרב להישמע בכל העצמה.

בתחילה נשכבתי בראותי את המטוסים, אולם ראיתי את חברי עומד, והשכבתיו ארצה שלא ייפגע.

נכנסנו לטנקים וקיבלנו פקודת תזוזה. נסענו כ-200 מטר ונעצרנו. באותו זמן החלה הפגזה ארטילרית מדויקת על הבסיס שלנו (נַפַח). הפגזים שרקו מכל כיוון והחלו לפגוע במוקדים מרכזיים בבסיס.

במקרה אחד התפוצץ פגז חמישה מטרים מאחורינו, ופגז אחר עבר כמטר מעלינו. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את מפקד פלוגה ו' בחיים.

מטוסי חיל האוויר שלנו הפציצו את מקורות הירי, אך ההפגזה נמשכה וכל "עמק הבכא" התמלא אש ועשן.

נסענו לרמה הסורית בשדרה ושמרנו מרחקים נכונים בין טנק למשנהו. מתא הטען-קשר שלי בצריח ראיתי שדות קוצים בוערים, כשברקע נשמעים הדי התפוצצויות.

הדרך בהמשך הייתה קשה יותר ובסופה הגענו למקומנו המיועד, תפסנו עמדות ירי על הרכסים כשסוללת עפר נותנת לנו מסתור ומחסה. מבחינה אסטרטגית הייתה לנו עליונות, משום שהיינו על רכס והסורים היו במישור פתוח.

עשרות טנקים סוריים נעו היישר אלינו, כשהם מתכוונים לעלות על עמדתנו ולהשמידנו. הטווח בינינו הלך וקרב והגיע לשני קילומטרים.

פלוגתי נקרא בקשר "חומוס", והטנק שהייתי בו נקרא 1א. לאחר שקבענו מטרה באה פקודת אש והפגז הראשון נפלט, וכמונו עשו גם שאר הטנקים. הפעלתי את התותח והמקלע ועזרתי למפקד בתיקוני אש.

הטנקים הסוריים החלו להיפגע ולבעור. הטנק שלנו השמיד כ-20 (!) טנקים סוריים במהלך המלחמה.

בשלב כלשהו הטנק שלנו נפגע מטיל נ"ט, והמפקד שלי זליג הברמן הי"ד נהרג.

פתחתי את המדפים והייתי משוכנע שאני נשרף.

אני והתותחן נפצענו מרסיסים, והתגלגלנו אל מחוץ לטנק על האבנים. פינו אותנו לבית החולים בצפת, ולאחר מכן לעפולה ולעכו.

בבית החולים חבשו אותי, ואבחנו אותי כפצוע בינוני.

בסופו של דבר ברוך ה' ניצלתי בנס מן המלחמה, זכיתי להקים משפחה, לחזור בתשובה ולהמשיך את החיים.

(השם עקיבא וינטרויב מוזכר בספר של אביגדור קהלני "עז 77" בעמ' 97)

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם