א"א

השעה שתיים בלילה,

אני יושב עם אוזניות ושומע שיר של עידן עמדי,

"תשליך", וחושב עליך אחי איך צעקת לי כל הזמן, תשליך!

שומע את המילים אומרות לי -

"בים, החושך ואני צופים על הגלים בינתיים...

מרחוק אחי צועק לי,

תשליך! תשליך את הניסיונות, המלחמות, הכעסים,

תשליך הכול אל המים, אל השמים".

ואתה צועק לי כי קרוב אליי אתה כבר כמעט ולא מצליח להגיע,

ואתה רואה אותי בים, טובע...

בניסיונות, בקשיים, במלחמות, וצועק לי אחי! תשליך!

אתה לא יכול להתמודד ככה,

לא בצורה הזאת, זה נועד לכישלון,

אתה צריך להשליך, להבין שזה מה',

להבין מה הוא רוצה ממך, ובזה לנצח.

עם כאב כזה אי אפשר להצליח, הוא משבית אותך.

אתה לא נתת לי ליפול אחי,

צעקת אליי גם ברגעים הכי קשים שיש תקווה ושהכול עוד יהיה טוב יותר,

ובזכותך אני הצלחתי, בזכותך לא התייאשתי.

"זוכר אחי לוחש לי?"

זוכר! איך אפשר לשכוח.