אלישוב הר שלום

וכשאין מה לכתוב

אני חש ערום, מכווץ

נושם אוויר בקושי

ואולי, לרגע, בן חורין

חופשי מכבליה המשעבדים

של "מלכת ההשראה"

ואז בלי בושה אקח

דף ועט ואשב מתבונן

כמעט אכתוב, ולבסוף כלום

ולאחר כמה רגעים אתבונן בחיוך

ואניח את הדף נקי וטהור

גדוש געגועים בלתי נראים

ואפסע שותק אל הלא נודע