ספיר

לכל אחיותיי האימהות היקרות

שלא הספיקו להודות ועל חטאיהן להתוודות

על אחת מני אלף מירוקים ועוונות,

על שלא התפללתן כראוי ביום הדין ולא הלכתן לסליחות;

על ברכת המזון שלברך שכחתן,

על שלפני שהספקתן קריאת שמע לקרוא כבר נרדמתן,

על אתגר בגילוי סבלנות עם הילדים

ועל שלפעמים כבר לא נותר בכן עוד כוח לספר, לשיר ולהרדים;

העוסק במצווה מן המצווה הוא פטור, כך כתוב בגמרא

ואם ננסה להילחם ביצר הרע

אזי נזכור את הזכות והמעלה,

בכל שעשינו ועוד נעשה בשנה הבאה עלינו לטובה,

את הוויתור, ההכלה, המחילה,

הלב הרך, מלא החמלה,

את הימים, את הלילות,

הערנות, הניקיונות,

הבישולים והקניות,

הפינוקים, המתנות,

מאור פנים והוקרת תודה,

מכתב לבעל ועוגה לשכנה,

ליטוף, חיבוק ונשיקה,

דרישת שלום, שימוח חתן-כלה,

על נתינה ללא גבולות,

בלי רצון לתשבחות,

פשטות ורכות,

רגישות, חמלה, זכות.

על התואר,

מלא הטוהר,

הישרות והאמת,

על הכנות ורדיפת הצדק,

על היכולת תמיד לתת.

על הכוח והחסד,

על קבלה אמיתית והתמודדות,

על מציאות אשר חופשת לתת חופש ופשטות.

על לב נמרץ ונחת רוח,

על שמרוב עשייה אין זמן לנוח,

על סיפוק והגשמה,

על מימוש, גדולה, עוצמה.

על התפילה, שהיא על כלל,

לא סדורה, כתובה, תכלאל,

על נפש שצמאה

ובכל עת כמהה

להרגיש קרובה,

להוסיף להיות טובה.