סניף בני עקיבא אילת

"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת".

גם אם אדמתי בוערת.

גם אם גופי בוער.

גם אם ליבי בוער.

גם אם נשמתי בוערת.

אין לי ארץ אחרת, גם אם אחרים מבעירים אותה.

אין לי שום בחירה אחרת, גם אם אצטרך לבעור למענה.

אין לי ארץ אחרת.

גם כשהעולם כולו בוער בכאב, גם כשעיניהם בוערות בשנאה, לנו אין ארץ אחרת.

הלב נשבר, הכאב מפרק, המוח לא קולט, הנשמה נקרעת כל כולה למשמע בכי תינוק בן שלושה ימים.

למשמע זעקות השבר של חייל פצוע.

למשמע קריאותיו של בחור בן שמונה-עשרה שצפה בחבריו נהרגים מול עיניו.

למשמע שתיקתם של זוג צעיר שכל מבוקשו היה להביא ילד לעולם.

הנשמה כולה נקרעת למשמע אדמתנו הבוערת,

ונשמתי שלי בוערת איתה.

אבל גם כך,

עם הכאב המשגע,

עם כל כך הרבה סימני שאלה,

עם בכי והלוויות ודם וכאב. כאב. כאב.

גם כך,

כשהנשמה כולה בוערת,

כך או כך,

אין לנו ארץ אחרת.