אלישוב הר שלום
טיפות של ברכה
פוגשות אדמה מיואשת, עקרה
שוכבת מותשת עד כדי עילפון
ממלמלת מתחננת:
א-לוהי הרוחות
הושיע נא
אנא, שמע נא,
והב לי אלוקיי
הב לי מעט מים.
וילדים יצאו לרקוד בשלוליות.
והמבוגרים סתם יתחבאו בשמיכות.
ויטהר העולם מיגונו
מכל סדקיהם הנוראיים
של היובש, הזקנה,
והסתר הפנים.
"וספרי לי על הילד שהייתי איך שמחתי בגשם הראשון"