באמצע שדה הקרב

1858526 790

 

מיכאל, בית מדרש 'ינון שמו', קריית ארבע–חברון

הרים ענקיים מלאי עצים ירוקים, ענני ערפל קטנים מלטפים את ראשם משתרעים למול עיניי כשאני עוצר רגע להסתכל. הם נראים כמו צבא של אנשי ענק מסודרים ואיתנים, אף אחד לא יזיז אותם.

אני ממשיך לעלות בהר. מי יודע כמה כאלה כבר עברתי, ירידות סבוכות, צוקי סלעים גבוהים. רק האצבעות היו לי לעזר כשאני מתקדם צעד ועוד צעד. מכניס את הרגל לעוד נקיק קטן, שאילו לא היה שם, מי יודע מה היה קורה לי... ואז עוד עלייה חדה. טיפוס. עוד הר שלא נגמר. סוחב עליי את הקשת שלי וחרב ברזל מלוכלכת. הפעם הגעתי לפסגת הר. עשרה מטרים של מישור פתוח לרווחה.

אפשר לעצור לרגע, להתבונן במסלול המסע שלי.

ת'אמת, אני אפילו לא חושב לראות את היעד. רק באגדות ובסיפורים העתיקים מדברים עליו יחידי סגולה שראו אותו. לא משהו שלוחמים פשוטים כמוני יגיעו אליו, לנו יש תפקיד אחר. אני מסיר מעליי את המשקל ופותח כפתור. וואו, לא שמתי לב כמה אני סוחב עליי. אני עוצר לנשום.

רוח קרירה נושבת על פניי, מעוררת אותי מבהייה באופק הרחוק. אחחח. בבת אחת כל הכאב והשרירים התפוסים חוזר אליי, עיניי פונות אל ההרים הגבוהים שבדרכי. כן, בהחלט יש עוד דרך.

שמתי לב שלפעמים להסתכל על שדה הקרב מהצד שובר אותי יותר מהקרב עצמו. לראות את אחיי שבורים ורצוצים מחפשים מקלט, הולכים לאיבוד בהנפת החרב והחץ. לראות גיבורי כוח זורקים הכול ובורחים.

אני זוכר את ימי השלום והשקט, הימים שבהם הערצנו את הזקנים, ראינו אותם בגלימות הלבנות עם עיטורי הכסף, וזקן ארוך יורד מפנים מלאי הוד. בעיניים רכות ובורקות שאומרות לך שיש מישהו ששולט בעסק הקשבנו להם ברוב קשב. ידענו לאן אנחנו שייכים ושמחנו במקומנו. ועכשיו – בלבול. מפוזרים על פני ההרים כמו כלבים מוכים, מפחדים להתגלות, בקושי זוכרים מאין באנו, שלא לדבר על לאן אנחנו הולכים. להקות של אויבים סביבנו, יצורים שחורים בעיניים כבויות לוחשים ורוחשים: "מי שרוצה לחיות שיצטרף אלינו, רק אצלנו סם החיים". אבל אני יודע מאין באתי, ואני גם אמצא לאן ללכת. קולו של הזקן מהדהד באוזניי: ''אין ייאוש בעולם כלל'', ברוך הבא לשדה הקרב שלי.

בודד אבל בתוך עם של לוחמים. לוחם מלחמה שההצלחה בה היא הדרך, ולא רק הניצחון, שהסוף שלה לא ברור, ושאף אחד לא יטפח לך על השכם אם שרדת עוד קרב, כי רק אתה תדע.

***

אני בחור צעיר מהציבור הדתי-לאומי, והמלחמה שלי היא ש'התחזקתי' ב-2019. שלום.

אולי לרגע דמיינתם איזה לוחם אמיץ בעל אופי של ברזל, אחד מהסרטים, כזה חתיך עם מבט עמוק בעיניים. זה לא אני. לפחות לא איך שמסתכלים עליי, איך שמתייחסים אליי. אני הולך קצת כפוף חובש כיפה גדולה ולובש ציצית, פאות גולשות על לחיי. הקרב שלי אחר, בלי שרירים או מנגינות דרמטיות ברקע. אין לי מעריצים, ולא מוחאים לי כפיים כשאני מנצח. המלחמה האחרונה הייתה כשהחלפתי טלפון. לפניה – כשהפסקתי לראות סרטים, ולפני זה כשהפסקתי לזרום עם בנות. אבל באמת הכי קשה לי לקום אחרי שאני נופל ועדיין להאמין שהמלחמה שלי שווה משהו.

אני נער של 2019 מהזרם היותר לייט. אף אחד לא מסתכל עליי כמו שמסתכלים על אחי מהסיירת, אבא שלי לא מדבר עליי בחזה נפוח עם כל אחד שהוא רואה ברחוב, כי אני עוד דוס שכדאי מאוד שילמד מקצוע, אחרת איך אתפרנס? וגם אני שואל את עצמי: למה הכנסתי את עצמי להתנזרות המפרכת הזאת מהעולם, ללכת נגד הזרם הנורמטיבי? וגם מול עצמי אני בכלל לא משהו.

כי אני מאמין שזו האמת, ולכן אני הולך על זה עד הסוף. אז כן, אני לא אלך איתך לחופים וגם לא אסתובב עם הנוער עד השעות הקטנות. הסדרה החדשה והמשחקים אחרי הרבה עבודה כבר לא מעניינים אותי (וב''ה גם ה'ירק'). אני משעמם. רק לומד ומתפלל. והמבט המבטל שלך וצקצוק הלשון של ''יאללה, תשחרר'' הם המלחמה שלי.

אתה מבין, אני יכול להיות בעניינים בדיוק כמוך, ואני מכיר את החיים של לפני השינה לראות עוד פרק. להיראות טוב, לשמוע כל מוזיקה שבא לי. ובגלל זה באמת לעזוב את החיים ה'רגילים' האלה זה כמו ניתוח כואב בבטן. מהעיניים של העולם זו לא בדיוק העסקה הכי טובה, אה? בעבודת ה' לא מקבלים תואר בסוף ולא תעודת הצטיינות, אתה שובר קיר, ויש עוד אחד אחריו. ובאמת נראה לפעמים שאתה לבד מול העולם. אבל את כל מה שהיה לי נתתי במלחמה הזאת. וגם אתן.

כי זה אני. זו המהות שלי.

מכתב שמשקף עובד ה' צעיר בן דורנו.

אז לכל מי שמסר ומוסר עצמו יומיום לה' יתברך, חזק ואמץ! אתה לוחם עז נפש והעולמות תלויים בך. איתך, כל דורשי ה'.

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם