רחל

מסומם מסם המוות,

מכונה משומנת של טקסטים על כנסת ישראל,

לא יודע מה זה איש ואישה,

אבל הרב הסביר לו מהי אהבה.

דבּר איתי מלב של תל אביבי צועק ומחפש

הסתכל לי בעיניים, מותר גם לחייך.

אם תשלח לי הודעה נחמדה לא אספר על זה לרב,

מותר לך להיות קצת מאוהב.

הגבולות שלך כבר חקוקים

אבל את הנפש לא אזכה לגלות.

קוברת לי שוב עמוק את כל החלומות,

מה שווה בכלל דוס עם ספר בלי נשמה,

מה עם איזו חולצה יפה, בושם, מחמאה?

היופי והכאב שייכים כבר לחילונים,

אבל אנחנו כבר איבדנו כל צל של חיים.

אני כותבת בכאב על המון בנות שרוצות להקים בית קדוש ששומר על כל גבולות ההלכה ומרגישות קרירות עודפת מצד הבחורים, תחת כיסוי של "דוסיות " ו"צניעות".

אני מבקשת מכל מי שזה טיפה מדבר אליו שיעשה בירור חדש של המושגים האלה, ויראה איך הוא מפתח קשר רגשי ואמיתי בפגישות ללא סתירה עם ההלכה.