ר"ו

מצאתי מכתב ברכה מהרב מרדכי אליהו זצ"ל מלפני 30 שנים שרלוונטי למה שקורה כיום עם עפיפוני התבערה של הפלסטינים המנוולים.

י"ח בתמוז תשמ"ט

אויבי ישראל מנסים על ידי שרפות לכלות מקמה ועד יער. ומי יודע מה עוד חושבים הם לעשות.

מציתים אש ביערות שהושקע בהם עמל רב, טרחה והוצאות... והם לוחמים נגד עץ השדה. החקלאים מזיעים ומתאמצים כדי שהאדמה תיתן חילה, והם משמידים את הלחם שהאדם אוכל, בצורה שטנית.

עתה בשנה זו, חובת הכלל היא לעשות שתי פעולות.

אחת – לשקם את מה שנשרף, והשנייה – להוסיף נטיעות חדשות.

וכבר מילתי אמורה, שהייתי מעדיף שבכל מקום שהדבר אפשרי – לנטוע עץ הנותן פירות. ובמקום שהאדמה אינה קולטת, לנטוע יער, היינו עצי סרק. ועתידים עצי סרק בארץ ישראל שייתנו פירות...

לפיכך השנה יותר משנים קודמות יש תפקיד חשוב ונכבד לקק"ל ביישוב הארץ, בחידוש הנטיעות שיהיו דומים לשורשים.

ובזה אנו ניתן תשובה ניצחת לאויבי העם. הם יהרסו ואנו נבנה. הם ישרפו ואנו ניטע. הם ישמידו ואנו נפריח את השממה...

ויקוים בנו הפסוק "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכים תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, והרבתי עליכם אדם וכל בית ישראל כלה. ונושבו הערים והחרבות תיבננה. והטבתי אחריתכם מראשיתכם, וידעתם כי אני ה'" (יחזקאל לו, ועיין סנהדרין צח, א).

(שנה בשנה שנת תש"ן, היכל שלמה, עמ' 559–560)