יהושע גלר

היכל התפילות, בו מתלכדות נשמות.
לחישת האם על אוזני בנה, עם רחישת שפתי הבן על אימו הזקנה.
נאקת העני ופיתו במלחו, עם זעקת העשיר על איבוד ממונו.
החייל הלוחם המייחל להצלחתו, עם שבחי החסיד המרקד לפני קונו.
בהיכל התפילות נשמות נפגשות.
תפילת הילד התמה וברה, עם תפילת המקובל השוהה שעות על מילה.
שוועת הרווק המבקש את אבדתו, עם תחינת האישה שתזכה לפרי בטן במהרה.
מלמולי העולה החדש על הצלחת דרכו, עם מלמול העוזב בצער את מולדתו בעל כורחו.
פילול האסיר שיצא ממאסרו, עם תפילת החולה על מכתו ורפואתו.
בהיכל התפילות נשמות מתראות, חסרונן מעורר ומחברן לא-ל תעצומות.
ומכל רסיס מחשבה ומכל קריאה תמה, ומכל מילה מכוונת ומכל סליחה מעוררות,

ומכל מבט מלא חמלה ומכל לחישת סוד מנפש הומייה

ומכל זעקה מנסרת חלל, ומכל דמעה נאגרת בכדך,

מקול עניים מאנקת אביונים מתחנון עשוקים,

מכל ארמונות הבקשה, מהיכלות התפילה, מחלונות הקריאה מדלתות התשועה,

בקשתנו עולה:

אבא רחום, עננו.